דילוג לתוכן העיקרי

הקרב על התאגיד: נתניהו מצמץ ראשון

Israeli Prime Minister Benjamin Netanyahu (R) speaks with Finance Minister Moshe Kahlon during the weekly cabinet meeting in Jerusalem January 31, 2016. REUTERS/Amir Cohen  - RTX24S18

אף אחד לא העלה בדעתו שהאובססיה הבלתי נשלטת של בנימין נתניהו בכל מה שקשור לאמצעי התקשורת והמדיה בישראל, עלולה להביא למשבר קואליציוני שיאיים על עצם קיום הממשלה, אבל זה בדיוק המצב בזמן שהמאמר הזה נכתב (יום רביעי, 2 בנובמבר). בין נתניהו לשר האוצר שלו, משה כחלון, שורר נתק כמעט מוחלט ושניהם מבוצרים זה מול זה בסוגיה שמסעירה את המערכת הפוליטית בישראל בשבועות האחרונים: כוונתו של נתניהו לסגור את "תאגיד השידור הציבורי", שהוקם בחוק מיוחד שחוקקה ממשלת נתניהו לפני שנה אחת בלבד.

התאגיד אמור להחליף את רשות השידור הישראלית הוותיקה, שתיסגר במקביל לתחילת פעולתו המיועדת לינואר הקרוב [2017]. התאגיד, שתהליך החקיקה של החוק הנושא את שמו ארך כשנתיים, אמור להביא את ישראל למאה ה-21 בכל הקשור לשידור ציבורי מקצועי, עצמאי ונטול השפעת פוליטיקאים. אלא שלפתע, לפני כמה חודשים, קרה משהו לנתניהו. אף אחד לא מסוגל להסביר מה בדיוק, אבל לפתע החל ראש הממשלה לראות בתאגיד, שהוא עצמו הקים, כסוג של איום אסטרטגי על שלטונו.

הוא הסתער על הרך הנולד הסתערות אמוק: בתחילה, באמצעות מקורבים, שהבולט שבהם הוא יו"ר הקואליציה ח"כ דוד ביטן. אחר כך יצא נתניהו עצמו מהארון, והודיע כי הוא מתכוון כבר ביום ראשון הקרוב [6 בנובמבר] להציג לממשלה הצעת חוק מטעמו לביטול תאגיד השידור הציבורי.

היחיד שיכול לעצור אותו הוא שר האוצר משה כחלון, ליכודניק לשעבר ומנהיג מפלגת "כולנו", לה עשרה מנדטים בכנסת. נתניהו מנופף בהסכם הקואליציוני, עליו חתמו כל הסיעות, ובו הן מתחייבות לשתף פעולה עם כל הרפורמות בתקשורת שיציג שר התקשורת. נתניהו מחזיק, כזכור, גם בתיק התקשורת.

כחלון, לעומתו, מנופף בסעיף קואליציוני אחר, בו הוא זכאי להטיל וטו על כל החלטה שתעלה לקופת המדינה מעל עשרה מיליון שקלים.

הרוורס התמוה הזה, במסגרתו תיעצר הקמת התאגיד ורשות השידור הישנה תעבור החייאה, אמור לעלות לקופת המדינה כ-370 מיליון שקל בשנה. כחלון לא מוכן לשתף פעולה עם זה. ואכן, כבר ביום רביעי אחר הצהריים [2 בנובמבר] מצמץ נתניהו ראשון, והחליט שלא להביא בינתיים לאישור הממשלה את הצעת החוק לביטול התאגיד. תחת זאת סיכם עם כחלון להקים צוות משותף לבחינת הנושא, שיגיש את המלצותיו לראש הממשלה ולשר האוצר בתוך שלושה שבועות.

לכאורה, מדובר בעניין כלכלי, אבל מהות המחלוקת והסערה הציבורית שמתחוללת בישראל סביב הסוגיה הזו עמוקה בהרבה: זהו מאבק על עיתונות חופשית ועצמאית, על שידור ציבורי בלתי תלוי ועל המשך ההשתלטות הכוחנית של נתניהו על שוק התקשורת הישראלי. כרגע, האיש היחיד שעומד בין נתניהו לבין השתלטותו על השידור הציבורי הישראלי הוא משה כחלון.

האובססיה של נתניהו בכל הקשור לתקשורת הישראלית תוארה כאן במאמר קודם. הוא מייחס את הדחתו לאחר הקדנציה הראשונה ב-1999 לעוינות התקשורת ולעובדה שהיא, לדבריו, משרתת את השמאל הישראלי. נתניהו נשבע לחזור לשלטון כשהוא חולש על אמצעי תקשורת משלו – נשבע ואף קיים. יש לו חינמון יומי הנחשב לנפוץ בישראל ("ישראל היום"), הוא מחזיק בתיק התקשורת ונהנה מהשפעה או שליטה כזו או אחרת על אמצעי תקשורת רבים נוספים.

אבל נתניהו לא יודע שובע. לפתע, לפני כמה חודשים, פקדה אותו הארה: תאגיד השידור הציבורי, שהוקם לאחר רפורמה חשובה שהוביל השר גלעד ארדן המקורב אליו, נראה פתאום מאיים. לנתניהו הגיע מידע לפיו כמה מנאמניו של המו"ל השנוא עליו, ארנון מוזס ("ידיעות אחרונות"), נהנים מהשפעה על התאגיד והוא איבד את שלוותו. הוא החליט לבצע פניית פרסה מסמרת שיער, בחריקת בלמים, לבטל את החוק שהוא עצמו חוקק, ולהקים מתוך ההריסות את רשות השידור הישנה, שהפכה בשנים האחרונות לשופרו של השלטון.

מול נתניהו מתייצבים השרידים העצמאיים של התקשורת בישראל, והאופוזיציה הפוליטית. כל אלה לא יכולים להניא את נתניהו מתכניתו. היחיד שמסוגל לעשות את זה, הוא כחלון. כרגע, כל העסק הזה מונח על כתפיו של שר האוצר.

לדברי גורמים פוליטיים, נתניהו אמר בימים האחרונים בשיחות סגורות שהוא לא יהסס ללכת על פירוק התאגיד גם לבחירות. אם לא יצליח לפרק את התאגיד, יפרק את הקואליציה.

כחלון יודע שהאיום הזה של ראש הממשלה הוא ריק מתוכן. בפעם הקודמת [דצמבר 2014], פיזר נתניהו את הכנסת והלך לבחירות כדי לבלום חוק שעבר בקריאה טרומית נגד "ישראל היום", החינמון הממומן על ידי המיליארדר שלדון אדלסון ונחשב לעיתון הבית שלו. המהלך ההוא אכן טרפד את החוק, שהליך חקיקתו בוטל לאור פיזור הכנסת.

במקרה של התאגיד, המציאות הפוכה. החוק כבר עבר ואושר והוא נמצא בשלבי יישום. אם נתניהו יפזר את הכנסת עכשיו, הוא בעצם יעגן את הקמת התאגיד וישלים עם קיומו. אף אחד לא יבטיח לנתניהו שיחזור עם 30 מנדטים גם לכנסת הבאה ואיש לא יכול להיות ערב שינצח פעם נוספת. זו הדילמה הלא פשוטה של ראש הממשלה. מולו ניצב פוליטיקאי אחד בודד, שמתלבט אף הוא: מטרת חייו של כחלון היא הוזלת הדיור בישראל והוא נמצא בעיצומו של המסע שנועד להגשימה. פירוק הממשלה יסיים את החלום הזה ויסכן את הקריירה הפוליטית שלו.

שניהם, כחלון ונתניהו, מכירים מצוין אחד את חולשותיו ויתרונותיו של השני. זה יהיה דו קרב מעניין.

 

Start your PRO membership today.

Join the Middle East's top business and policy professionals to access exclusive PRO insights today.

Join Al-Monitor PRO Start with 1-week free trial