דילוג לתוכן העיקרי

אחרי שהביא לגסיסתה, נתניהו מודאג מקריסת הרשות הפלסטינית

במשך שנים השתמש ראש הממשלה בכלכלה הפלסטינית כאמצעי לחץ, כשהוא מקפיא שוב ושוב את כספי המסים של הרשות, ועשה הכל כדי להחליש את אבו מאזן. עכשיו, כשהרשות בסכנת קריסה ממשית, הוא נזעק כדי להציל אותה
Israeli Prime Minister Benjamin Netanyahu arrives to the weekly cabinet meeting in Jerusalem January 3,  2016. REUTERS/Amir Cohen - RTX20UNX

"צריך למנוע ככל שניתן את קריסת הרשות הפלסטינית, ובמקביל חייבים להיערך למקרה שזה יקרה". כך סיים ראש הממשלה בנימין נתניהו את ישיבת הקבינט המדיני-ביטחוני שכונס ביום ראשון (3 בינואר), על רקע התרעת מערכת הביטחון שימיה של הרשות הולכים ומתקצרים. בתקשורת דווח כי מזה חודשים רבים השב"כ, צה"ל ובעיקר המינהל האזרחי מעבירים לדרג המדיני דו"חות מדאיגים המנתחים את המצב ברשות, ובמיוחד את הלוך הרוחות בקרב הפלסטינים בנוגע לשלטונו של היו"ר אבו מאזן, אשר משקיע מאמץ רב כדי לשמר את מוסדות הרשות פעילים. מסקנתם של הדו''חות האלה היא שימיה של הרשות ספורים על רקע הקיפאון המדיני. 

כפי שכתב באל-מוניטור אורי סביר, בכירי הפתח ואבו מאזן עצמו יודעים היטב לקרוא את המפה, וגם הם הגיעו למסקנה שבמצב הנוכחי, זה רק עניין של זמן עד שהרשות הפלסטינית תוכרז חדלת פירעון חובות. כתוצאה מכך היא תאבד את היכולת לשלם משכורות, ובעקבות זאת גם את התמיכה המעטה שעוד נותרה לה בקרב תושבי השטחים.

עד כה, כל אזהרותיו של אבו מאזן בשנה האחרונה, והשמועות שנפוצו ברשות על כך שהגיע להחלטה להתפטר מתפקידו, התקבלו בישראל בלגלוג. הן פורשו על ידי הדרג המדיני, ובמידה מסוימת גם על ידי גורמים רבים ברשות, כניסיון להפעיל לחץ על ישראל ולזכות בתמיכה מצד הקהילה הבינלאומית. בשלב מסוים איומי ההתפטרות אף הפכו לבדיחה נפוצה ברשות, וקריקטורות המציגות אותן כאיומי סרק של אבו מאזן מילאו את הקהילות הפלסטיניות ברשתות החברתיות. באחת הקריקטורות נראה אבו מאזן ניצב מול מראה ואומר: "אני מתפטר", כשדמותו המשתקפת עונה: "ואני מסרב להתפטר".

אבל כעת לפחות, נראה שאבו מאזן רציני. הוא הגיע למסקנה שהרשות הפלסטינית לא יכולה יותר להתמודד עם המשבר הפנימי שהחל עם קריסת שיחות השלום עם ישראל באפריל 2014, נמשך למרות ממשלת האחדות עם חמאס שהוקמה כמה חודשים לאחר מכן, והגיע לשיא בימים אלה עם "אינתיפאדת היחידים".

האינתיפאדה השלישית משקפת בין השאר גם ביקורת נוקבת נגד שלטון הרשות, על כך שלא הצליחה להגיע להישגים מול ישראל. רוב הפלסטינים אינם שבעי רצון ממה שנראה בעיניהם כהשפלתו היומיומית של מנהיגם על ידי ראש הממשלה בנימין נתניהו, בזמן שאבו מאזן ממשיך בעקשנות לקדש את התיאום הביטחוני עם ישראל.

יותר מכל, הרשות הפלסטינית לא תוכל להמשיך לפעול עוד זמן רב כי היא נבנתה מלכתחילה כגוף זמני עם יסודות רעועים, גוף שנועד להחזיק חמש שנים בלבד - מעת החתימה על הסכם אוסלו [1993] ועד להקמתה של מדינה פלסטינית בשיחות קבע עם ישראל. מאז שהוקמה הרשות לפני יותר משני עשורים מתקיימת כלכלתה על פי תנאים שהציבה לה ישראל בהסכמי אוסלו ב' [1995]. ישראל שולטת בכל המעברים אל הרשות, במשאבים שלה ובמקורות האנרגיה שלה. לפלסטינים אין מטבע פלסטיני והם נאלצים להשתמש בשקל הישראלי ותלויים בתנודות בערכו.

מצבה התמידי של הרשות הוא בין הפטיש לסדן. היא נאבקת בישראל, אבל גם תלויה בה. התקציב של הרשות הפלסטינית מתבסס ברובו על כספי המסים שישראל גובה עבורה מיבוא ויצאו סחורות, והיתר מגיע מתרומות ממדינות שונות – תרומות שהצטמצמו משמעותית בשנים האחרונות.

אם לא די בכך, בשנים האחרונות הפעילה ישראל סנקציות כלכליות נגד הרשות. ראש הממשלה אהוד אולמרט היה הראשון שהחל בהקפאת כספי מסים פלסטיניים, אך בנימין נתניהו הפך זאת לשיטה. אף על פי שישראל מחויבת להעביר כספים אלה על פי הסכמי אוסלו ב', נתניהו השתמש בהם פעם אחר פעם כאמצעי לחץ על הרשות הפלסטינית. הפעם האחרונה הייתה בינואר 2015, לאחר שאבו מאזן חתם על מסמכי הבקשה לקבל את הרשות כחברה בבית הדין הבינלאומי בהאג.

הכספים, בסך חצי מיליארד שקל, הועברו כעבור שלושה חודשים. זה קרה לאחר שהמינהל האזרחי אותת לנתניהו ולקבינט כי המשך ההקפאה עשוי להביא לתסיסה בקרב עובדי הרשות שלא קיבלו את משכורותיהם, ולקריסת עסקים בשטחי הרשות, מה שעשוי לסבך גם את ישראל.

במשך שנים עשתה ישראל הכל כדי להחליש את אבו מאזן פוליטית ומדינית. הוא הוצג לציבור הישראלי כ"לא-פרטנר" שאין סיבה לקיים איתו משא ומתן, מה שאפשר את המשך הקיפאון המדיני.

בד בבד ישראל לא הפסיקה להחליש את הרשות הפלסטינית ולפגוע בה כלכלית ופוליטית מתוך שיקולים פנים-ישראליים. נתניהו השפיל את אבו מאזן ובכיריו כשנקט סנקציות נגד הרשות בכל פעם שרצה. ישראל שיחקה בכלכלה הפלסטינית מתוך אדנות, לעתים כדי לרצות את דעת הקהל הישראלית.

עכשיו, כשהאיום של קריסת הרשות הפך לקרוב ומוחשי, נתניהו מדבר אחרת. הוא נשמע מודאג מההשלכות של מהלכים שהוא אחראי להם ישירות. תחושת הדחיפות שעולה מדיוני הקבינט האחרונים בנושא מצב שלטונו של אבו מאזן היא בגדר מעט מדי מאוחר מדי. אי אפשר לתקן ביום אחד טעויות של 20 שנה ויותר. אבו מאזן עבר את גיל 80, הוא מיואש ועייף, והכוחות המתנגדים לו ברשות חזקים מאי פעם. האינתיפאדה המתחוללת אינה מאפשרת לישראל לפתוח את המעברים ולהקל את מצבם הכלכלי של הפלסטינים.

כדי להציל את הרשות יש לעשות מהלך דרסטי שיתבסס על הסכמי קבע בדרך למדינה פלסטינית, ולא על ההסכמים הרעועים שגובשו טלאי על טלאי לאורך הדיונים על הסכמי אוסלו. אבל את המהלך הגדול הזה נתניהו לא יעשה. כל מה שהממשלה הנוכחית בישראל יכולה לעשות, בסיוע אירופה או ארה"ב, הוא להרוויח עוד זמן עד המשבר הגדול הבא. 

בינתיים, אבו מאזן שמע את קולות הדאגה מישראל, והשיב לנתניהו (6 בינואר): "הרשות היא אחד מההישגים של הפלסטינים. הם לא יוותרו עליו, ושאף אחד לא יחלום על קריסתה". הוא הוסיף כי "הרשות תישאר וכל תחליף (שלה) חייב להיות מדינה". אבל מדינה פלסטינית אינה נראית לפי שעה באופק. כאמור, ספק אם יו"ר הרשות ומוסדותיה יוכלו לשאת לאורך זמן את מעמסת הגירעון הענק והתסיסה ברחוב הפלסטיני. אם המצב הזה לא ישתנה, נראה שבקרוב אבו מאזן יאמר בקול את המשפט שהוא לוחש לרבים כבר יותר משנתיים: "אינני יכול עוד". זה יהיה הרגע שבו ישראל תיאלץ לשלם בריבית גבוהה את מחיר משחקי הכוח ששיחקה והטעויות שעשתה.

More from Shlomi Eldar

Recommended Articles