דילוג לתוכן העיקרי

מסיתים ערבים מחוץ לחוק, מסיתים יהודים מעל לחוק

לפני שבע שנים פרסמו רבנים מיצהר ספר שהתיר להרוג תינוקות של גויים, מבלי שהגיעו לבית המשפט. כשמדובר בתנועה האיסלאמית, שמורכבת מאזרחים ערבים, קל יותר לאכוף את החוק
RTS7K8X.jpg

על אף שמדינת ישראל מצויה במאבק מתמשך נגד גורמים קיצוניים בשטחים הכבושים ובתוך שטחה הריבוני, החלטת ממשלה להוציא תנועה פוליטית אל מחוץ לחוק היא מהלך חריג. להחלטת הממשלה שהתקבלה ביום שלישי (17 בנובמבר) להוציא אל מחוץ לחוק את הפלג הצפוני של התנועה האיסלאמית, יש רק שני תקדימים: בתחילת שנות ה-60 ננקט צעד כזה נגד תנועת "אל-ארד", וב-1994 הכריזה הממשלה על תנועות "כך" ו"כהנא חי" תנועות טרור, והוציאה אותן מחוץ לחוק. לא בכדי, נעשה שימוש נדיר במכשיר ההוצאה אל מחוץ לחוק.

כשמנהיג הפלג הצפוני, שייח ראאד סלאח, הפר את החוק - מערכות החוק, האכיפה והמשפט ידעו להתמודד איתו. לפני שנתיים הורשע השייח בהסתה לאלימות ולטרור ובהסתה לגזענות, ולאחר ערעור על העונש נגזרו עליו 11 חודשי מאסר בפועל ושמונה חודשי מאסר על תנאי. במקרים חריגים, שבהם, לטענתה, שיקולי בטחון אינם מאפשרים חשיפת ראיות, המדינה מפעילה את מכשיר המעצרים המינהליים. הוצאה אל מחוץ לחוק של ארגון היא תעודת עניות למשטר דמוקרטי.

במאמר מלומד שפרסם המכון הישראלי לדמוקרטיה, בכותרת "טרור ודמוקרטיה אחרי ה-11 בספטמבר",  הדגישה המשפטנית, נעמי הימיין-רייש, כי יכולתה של המדינה לספק הגנה מהותית לה ולדמוקרטיה תלויה במידה רבה באיזון שישמרו הרשויות בין ערכי הביטחון לערכי הליברליזם ובהקפדה על שלטון החוק.

לאחר החלטת הקבינט בנוגע לתנועה האיסלאמית, אמר ראש הממשלה בנימין נתניהו כי "דמוקרטיה חייבת להגן על עצמה, היא חייבת להתגונן מפני מי שחותר תחתיה". הוא נימק את ההחלטה ברצון "למנוע הסתה שתורמת לפגיעה בחפים מפשע". אין עוררין על כך כי מניעת פגיעה בחפים מפשע היא מטרה ראויה בדמוקרטיה מתגוננת. השאלה הראשונה, היא האם הוצאתו של הפלג הצפוני אל מחוץ לחוק מקדמת את המטרה הזאת. השאלה השנייה היא באיזו מידה ההחלטה הזאת הולמת את ערך השוויון בפני החוק, שהוא נשמת אפה של הדמוקרטיה.

התשובה לשאלה הראשונה מצויה בחוות הדעת של השב"כ, שהמליצה להימנע מהוצאתו של הפלג הצפוני אל מחוץ לחוק. מומחי ביון רבים בעולם סבורים שארגונים המתנהלים  בגלוי פחות מסוכנים מארגונים הפועלים במחתרת. מה גם שארגון שנסגר יכול להמשיך ולפעול במחתרת ולקיים את הפעילות שבגינה הוצא מחוץ לחוק, ובמקביל, להתנהל בגלוי ובלגיטימיות תחת שם חדש והנהגה מקבילה. את מקומה של "אל-ארד" במחנה שחתר תחת הלגיטימציה של מדינת ישראל, תפסה תנועת "אל-בלד", שקידמה את אותו הרעיון. מי שלא רצה את ''אל-ארד'' או ''אל-בלד'' קיבל את הפלג הצפוני של התנועה האיסלאמית, שערער על זכותה של ישראל להתקיים.''

הסוציולוג הפרופ' סמי סמוחה מאוניברסיטת חיפה כתב השבוע (בהודעה שפורסמה לקראת כנס גבעת חביבה בשבוע הבא), כי התנועה האיסלאמית, על שני פלגיה, נחשבת לגוף לגיטימי בחברה הערבית ולפיכך צפויה התנגדות ערבית מקיר לקיר להוצאתה מחוץ לחוק. על פי מחקר שערך, 57% מהערבים בישראל חושבים שהתנועה האיסלאמית מייצגת אותם בנאמנות, 42% מכלל הציבור הערבי בישראל הגדירו את עצמם אוהדים, חברים מהשורה או פעילים בתנועה האיסלאמית. כך גם 32% מהערבים הנוצרים. עבור תשעה אחוזים מהערבים בישראל מהווה הפלג הצפוני של התנועה האיסלאמית הארגון עמו הם מזדהים ביותר – יותר מהמפלגות הערביות. סמוחה מסביר את ההזדהות הזאת בהיותה של התנועה האיסלאמית גם תנועה חברתית, המעניקה שירותי חינוך ורווחה לכל האוכלוסייה הערבית.

זאת אף זאת, על פי המחקר (המדד השנתי של סמוחה לגבי יחסי יהודים-ערבים ל-2015), 18 אחוז מהערבים המוסלמים ו-28 אחוז מתומכי הפלג הצפוני של התנועה האיסלאמית אינם רואים בדאעש ארגון טרור קיצוני ואינם מתביישים בו. זאת בשעה שמנהיגי התנועה האיסלאמית מתנגדים בחריפות לארגון הטרור הרצחני הזה. כלומר, המאבק נגד התנועה האיסלאמית לא צפוי לחזק את החוגים החילוניים הפרגמטיים ואת הפלגים הדתיים המתונים בחברה הערבית בישראל. המהלך הזה עלול דווקא להגביר את כוחם של קנאי הדת. 

במפגש של נתניהו (23 במארס 2015) עם אזרחים ערבים, דרוזים וצ'רקסים, שבו "הביע צער" על הכרזתו כי "הערבים נעים בכמויות אדירות לקלפי", אמר נתניהו, כי הוא רואה עצמו ראש הממשלה "של כל אזרחי ישראל, ללא שום הבדל של דת, גזע ומין". אפשר להניח שנתניהו התכוון שהממשלה בראשותו ומנגנוני הבטחון והאכיפה בכל השטחים הנתונים למרותה, אינם נוהגים איפה ואיפה בין יהודים לערבים. די לרפרף בנתונים המופיעים באתרים של ארגוני זכויות אדם, כמו בצלם ויש דין, כדי לעמוד על ההבדל בין הטיפול שהרשויות מעניקות לפולש פלסטיני ל''אדמות המדינה'' לבין היחס לפולש יהודי לשטחים שכאלה ואף לאדמה פרטית של פלסטינים. כמה מאמץ וכוחות מייחדים כוחות הביטחון לפענוח רצח של משפחה יהודית לעומת המאמץ והכוחות שהם מייחדים ללכידתם של רוצחי משפחה פלסטינית?  

בטור הזה כתבתי בתחילת החודש (3 בנובמבר) על "תרומתם" של הפלג הצפוני של התנועה האיסלאמית ושל השייח ראאד סלאח לגל האלימות הנוכחי, בעיקר באמצעות הסיסמה המסוכנת והשקרית "אל אקצא בסכנה". הדברים שבעטיים נידון השייח למאסר מהווים הסתה גזענית שמזכירה נשכחות. על פי כתב האישום, בעצרת עם שהתקיימה בשנת 2007 במזרח ירושלים אמר סלאח בין השאר את הדברים החמורים הבאים: "אנו אף פעם לא הרשנו לעצמנו ללוש את הלחם של ארוחת שבירת הצום בחודש רמדאן בדמם של הילדים... מה היה קורה לחלק מהילדים של אירופה, אשר דמם היה מתערבב בבצק של הלחם הקדוש".

בגזר הדין שלו כתבה השופטת חנה מרים לומפ כי הזכות לחופש אינה יכולה לשמש להעברת מסרים הפוגעים בערכים חברתיים שחשיבותם אינה נופלת מזו של חופש הביטוי, כגון כבוד האדם, הזכות לביטחון ולשלמות הגוף, וכן ההגנה על קיומה של מדינת ישראל מפני הקמים עליה ועל אזרחיה.

מעניין מה אותה שופטת הייתה כותבת על המסרים שמקשטים את ספרם רב המכר "תורת המלך", שהרבנים יצחק שפירא ויוסף אליצור מישיבת יצהר פרסמו לפני שבע שנים. למשל, המסר שלפיו  "כאשר דנים בהריגת תינוקות וילדים... יש סברא לפגוע בטף אם ברור שהם יגדלו להזיק לנו ובמצב כזה הפגיעה תכוון דווקא אליהם". כנראה שבעתיד הנראה לעין לא נזכה לתשובה על השאלה הזאת. אנשי דת יהודים שאינם מקבלים את מרות החוק אינם מגיעים לבית המשפט. מסיתים ערבים מוצאים אל מחוץ לחוק. יהודים נמצאים מעליו. 

More from Akiva Eldar

Recommended Articles