דילוג לתוכן העיקרי

מנהיגות בלי חזון

ראש הממשלה הראשון, דוד בן גוריון, כתב כי "החזון הוא סוד קיומנו, סוד תקומתנו". שגרת האלימות של הימים האחרונים היא הוכחה נוספת שבלקסיקון הפוליטי של האיש שיושב על כסאו כעת, המילה "חזון" אינה מופיעה.
RTS35TL.jpg

עוד בוקר נפתח בדיווח על פיגוע דקירה נוסף בירושלים (7 באוקטובר). המחבלת נורתה ונפצעה קשה. המשטרה סגרה את האזור. השב"כ פתח בחקירה. מחר ישלחו מודדים להכין את ביתה של המחבלת להריסה. מחרתיים נשמע חלילה על עוד משפחה יהודית שנרצחה בדרך לביתה שבאחת ההתנחלויות בגדה המערבית. החברים יצעקו מול בית ראש הממשלה שצריך "יד חזקה" נגד הפלסטינים. השכנים יניחו אבן פינה למאחז על שמם של הקרבנות, ונערים חמי מזג יצאו להבעיר אש בשדות החיטה של הערבים (המילה "פלסטינים" לא מוכרת בשפת המתנחלים) מהכפר הסמוך. לפני כמה ימים הקרינו בטלוויזיה תיעוד בלעדי של הסתערות כוח מסתערבים על בית חולים בשכם ושליפתו משם של החשוד ברצח הזוג הנקין [1 באוקטובר], שנפצע בפיגוע. בשולי החדשות מסופר שצה"ל מודה כי הנער שנורה למוות בבית לחם נקלע במקרה למקום הלא נכון בזמן הלא נכון. מישהו זוכר את שמו?

בשנים שאחרי החתימה על הסכם אוסלו, בספטמבר 1993 ובחודשי שלטונם הקצרים של שמעון פרס ואהוד ברק, הריטואל הזה נהפך לתסריט ידוע מראש: טרוריסט פלסטיני רוצח נוסעים ישראלים בדרכם להתנחלות, כוחות הבטחון פושטים על הכפר הפלסטיני הסמוך, עשרות גברים נלקחים לחקירה, החשודים נעצרים, בתיהם נהרסים, בנימין נתניהו נואם בעצרת מחאה נגד הממשלה; הימין מאשים את "פושעי אוסלו" באוזלת יד מול הטרור וקורא להגיב בתנופת התנחלות בכל רחבי השטחים; כיו"ר האופוזיציה באותם ימים מחה נתניהו בתוקף נגד שחרור מחבלים, שנועד להיות תמריץ לתהליך המדיני. הוא טען כי שחרורם מהכלא של 400 אסירים פלסטינים, מחווה של ממשלת אולמרט לקראת ועידת אנאפוליס [2007], "זה לא נתיב לשלום אלא לטרור".

העובדה שכעבור ארבע שנים [2011] ממשלתו החליטה לשחרר 1,027 אסירים, בהם רוצחים, בתמורה לשחרורו מהשבי של גלעד שליט, איננה צריכה להיזקף לחובתו של נתניהו. אלה הם כללי המשחק הפוליטי. הנשיא ג'רלד פורד הסביר ליצחק רבין את הפרת הבטחתו, כחבר קונגרס, להעביר את שגרירות ארה"ב לירושלים, במלים "החיים נראים אחרת מהחדר הסגלגל". התופעה שחייבת להטריד כל ישראלי, או ידיד ישראל, היא שכללי המשחק הפוליטי המקובלים בעולם הדמוקרטי שבקו חיים. קואליציה מתנהגת כאופוזיציה ואופוזיציה מתנהגת כקואליציה. האבחנה של הפילוסוף הצרפתי רנה דקראט, "אני חושב משמע אני קיים", עברה הסבה ל "אני צועק משמע אני קיים".         

ביום שני בערב (5 באוקטובר), מוצאי שמחת תורה, צפו אזרחי ישראל, מבוגרים וילדים, תלמידים וסטודנטים, בשלושה חברי ממשלה - חיים כץ, יריב לוין וזאב אלקין - מפגינים בירושלים נגד מדיניות ממשלתם. לא שרי "הבית היהודי", שהפכו את המחאה נגד הממשלה שבה הם יושבים לענין שבשגרה;  השלושה הם חברים בכירים בליכוד, מפלגת השלטון, שבראשה עומד ראש הממשלה. "לא באתי למחות נגד ראש הממשלה", היתמם שר הרווחה כץ, "באתי לאירוע של הקפות שניות". ומיד אחר כך הוא צעק במיקרופון אל הקהל: "באתי לדרוש מממשלת ישראל להחמיר את הענישה. להטיל אחריות ילדים על הוריהם". אין צורך לומר שהכלל הזה תקף מבחינתו רק לילדים פלסטינים. הוא קבע עוד כי הקפאת הבנייה בהתנחלויות "מעודדת את בני הבלייעל". בעצם, שר מאשים את הממשלה, כולל את עצמו, באחריות לעידוד טרור נגד בני עמו. הד לדברים האלה אפשר למצוא גם בדבריו של השר לוין, שאמר כי הוא "מצפה ומייחל שנשמע עוד הלילה על אישור תב"עות (תוכניות בניין עיר) ואישורי בנייה, שיאפשרו לנו לנצח את הטרור בדרך הכי יהודית שאפשר".

יו"ר מרצ, זהבה גלאון, כתבה על כך בעמוד הפייסבוק שלה: "איזו בושה. איך אתם מעזים להצטרף למפגינים כאילו אין לכם שום אחריות למצב הזה? שנים שאתם בשלטון, והדבר היחיד שיש לכם להציע זה ללכת להפגנות ולצעוק שצריך להפעיל יותר כוח? אתם הממשלה, מי מפריע לכם?" יו"ר האופוזיציה, יצחק הרצוג, לעומת זאת, הסתער על יו"ר הרשות, מחמוד עבאס (אבו מאזן). הוא האשים את המנהיג הפלסטיני שהעז לתקוף את הכיבוש, כי דבריו באו"ם על שלטון האפרטהייד בשטחים הכבושים "משרתים את הקיצוניים בשני העמים". מנהיג "יש עתיד", יאיר לפיד, הפך את אבו מאזן לשותף ישיר לרצח בני הזוג הנקין. לדבריו, הרצח הזה "הוא המשך ישיר של מדיניות ההסתה והשקרים של אבו מאזן". הם שכחו כבר את שריפתם למוות של בני משפחת דוואבשה בכפר דומא לפני חודשיים [31 ביולי], ועברו לסדר היום על הודעתו של שר הביטחון משה יעלון כי "אנחנו יודעים מי אחראי, אבל לא חושפים זאת כדי לא לחשוף מקורות מודיעיניים". לא קשה לנחש מה היו אומרים בימין אילו דברים מעין אלה היו יוצאים מפיו של שר ביטחון מהשמאל אם היה מדובר בשריפה למוות של יהודי.

ראש הממשלה הראשון, דוד בן גוריון, שבשבוע הבא (16 באוקטובר) נציין 129 שנים להולדתו, כתב בספרו "נצח ישראל" כי "החזון הוא סוד קיומנו, סוד תקומתנו". הוא חיזק את דבריו בציטוט מספר משלי, פרק כ"ט פסוק י"ח: "בְּאֵין חָזוֹן יִפָּרַע עָם'". בן גוריון ראה יותר מצעד אחד קדימה ביחס לשאלות מתי להילחם והיכן להתפשר. הוא נטל סיכונים ולא היה חף מטעויות. בלקסיקון הפוליטי של האיש שיושב על כסאו, בנימין נתניהו, המילה "חזון" אינה מופיעה. למרבה הטרגדיה, העם אינו רוצה מנהיג עם חזון. הוא רוצה "מנהיג חזק". בדיבורים.  

More from Akiva Eldar

Recommended Articles