דילוג לתוכן העיקרי

האם ארה"ב תיתן לאירופה להוביל את התהליך המדיני?

בממשל האמריקאי דיברו רבות בימים האחרונים על שינוי גישה כלפי המשא ומתן בין ישראל לפלסטינים. נראה כי הגישה החדשה היא לקחת צעד אחורה ולתת להזדמנות להצעה הצרפתית לקבל את פלסטין לאו"ם.
France's President Francois Hollande speaks during the U.N. Security Council meeting in New York September 24, 2014.   REUTERS/Adrees Latif (UNITED STATES - Tags: POLITICS) - RTR47KVC

ג'וש ארנסט, דובר הבית הלבן, הבטיח בשבוע שעבר (12 במאי) כי בעקבות "ההערות של ראש הממשלה בימים האחרונים של הבחירות", ארה"ב תשנה את גישתה לקידום פתרון הסכסוך בין ישראל לפלסטינים. ארנסט התכוון, כמובן, להערה של נתניהו שכל עוד הוא מכהן כראש ממשלה לא תקום מדינה פלסטינית. ההשערה המתקבלת ביותר על הדעת מדבריו של ארנסט הייתה שהנשיא יחליף את גישת היד הרכה שבה טיפל במדיניות מעכבת הפתרון של נתניהו, בתמיכה בהצעות החלטה שמקדמות את פתרון הסכסוך. נראה כי בין היתר, הגישה החדשה תכלול את הקפאת הווטו האמריקאי באו"ם ומוסדותיו, עד שישראל תואיל לחלץ את המשא ומתן לשתי המדינות מהמקפיא.

על אף שארנסט הדגיש כי "שינוי הגישה לא יהיה מלווה בהצהרות", עיתוני סוף השבוע האחרון היו עמוסים לעייפה בהצהרות על מהותו של אותו שינוי. הן יצאו מפיו של הנשיא אובמה, מי שקובע את מדיניות החוץ של ארה"ב. הגישה החדשה הוצגה בראיונות לעיתון א-שרק אל אווסט היוצא לאור בלונדון ולרשת הטלוויזיה הסעודית אל ערבייה, וכן בהודעה מסכמת של המפגש עם מנהיגי מדינות המפרץ, שהתקיים בקמפ דיוויד.

המסר המרכזי שעולה מהצהרותיו של אובמה הוא אוזלת יד. "אני לא חושב שהסכם מקיף הוא אפשרי בהתחשב בממשלה הישראלית החדשה ובאתגרים עמם מתמודד הנשיא הפלסטיני", אבחן הנשיא. "הפתרון נראה רחוק כרגע", העריך מנהיג העולם החופשי, והוסיף: "אין סיכוי להסכם בשנה הקרובה". את השנה האבודה מציע הנשיא לייחד לבניית אמון בין הצדדים באמצעים כגון שיפור הכלכלה הפלסטינית, הידוק הקשר בין עזה לגדה המערבית ומיסוד קשרי המסחר עם ישראל ועם הכלכלה הגלובלית. כלומר, חזרה לניהול הסכסוך במקום פתרונו .

פיליפ גורדון, מי שהיה עד לאחרונה מתאם הבית הלבן למזרח התיכון, כתב במאמר שפורסם ב-7 במאי בפיינשל טיימס כי "המרחב הנמצא בידי וושינגטון ליצור שינוי הינו מוגבל". לדבריו, אף שלארה"ב יש אינטרס ברור בשלום במזרח התיכון, בעבור עצמה כמו גם עבור הישראלים והפלסטינים, "היא אינה זו האוחזת בקלפים, כפי שהמחישו המאמצים הדיפלומטיים העצומים, אך הכושלים, שמזכיר המדינה ג'ון קרי הוביל בשנה האחרונה". מי אוחז אפוא בקלפים? הבכיר לשעבר בבית הלבן מציין שהנשיא לא פסל את האפשרות להעביר את הקלפים לידי מועצת הביטחון של האו"ם, כדי שזו תקבע פרמטרים להסכם הקבע. הוא מעריך שהמהלך הזה לא יתרחש לפני סוף יוני - תאריך היעד לחתימה על הסכם הגרעין עם איראן.

המהלך באו"ם כבר מתגלגל במלוא המהירות בערוצים הדיפלומטיים בין משרד החוץ בפאריס למרכז האו"ם בניו יורק. בשבוע שעבר קיבל שר החוץ הצרפתי, לורן פביוס, זריקת עידוד מקבוצה של בכירים אירופאים לשעבר. בין התומכים במהלך הצרפתי אחד מקודמיו, הוברט ודרין, ועמו שר החוץ הספרדי לשעבר, מיגל מורטינס, שהיה גם שליח האו"ם למזרח התיכון. גם המתאם המדיני של האיחוד ומזכ"ל נאט"ו לשעבר, חאבייר סולאנה, ראש ממשלת הולנד לשעבר, אנדראס ואן אחט, וראש ממשלת אירלנד לשעבר, ג'ון ברוטון, מצדדים בדרך זו.

כמו אובמה ודובריו, גם הם סבורים כי הבחירה מחדש בנתניהו והרכבת הקואליציה החדשה מחייבים שינוי מדיניות כלפי הסכסוך הישראלי-פלסטיני. השינוי הזה, לדעתם, מתחיל מקפיצה של אירופה מהמושב האחורי לעמדה דיפלומטית קדמית, ועיצוב מדיניות יעילה וברורה של האיחוד האירופי. במכתב ששלחו לפדריקה מוגריני, הממונה על יחסי החוץ מטעם האיחוד האירופי ולכל שרי החוץ של מדינות האיחוד, מציעים הבכירים האירופים האלה שהאיחוד יגביר את מעורבותו בתהליך המדיני ויקדם פתרון על בסיס יוזמת השלום הערבית. הם קוראים לגייס את תמיכתן של מדינות אירופה בהצטרפות פלסטינית לאמנות ולמוסדות הבינלאומיים. במקביל לכך הם ממליצים להרחיב את סימון מוצרי ההתנחלויות ולמצוא דרכים נוספות לחייב את ישראל "לתת דין וחשבון לכך שהיא משמרת את הכיבוש".

חברי הקבוצה הביעו ספק בכך שהממשל האמריקאי יוביל לחידוש המשא ומתן בין ישראל לפלסטינים. ואולם, גורם אירופי בכיר אמר לאל-מוניטור שמהלכיו של שר החוץ הצרפתי פביוס מתואמים עם הממשל בוושינגטון. על פי אותו גורם, הם סיכמו שההחלטה לקבל את פלסטין לאו"ם ולקבוע לוח זמנים להשלמת המו"מ על הסדר הקבע תוגש למועצת הבטחון בספטמבר.

אם נתניהו שם את יהבו על וטו אמריקאי על החלטה שתקבל את פלסטין כחברה באו"ם, ותהפוך בכך את ישראל למדינה שכובשת מדינה אחרת החברה באו"ם, כדאי שיקרא בעיון את הסיפא של המשפט הבא בראיון של אובמה לאל-ערבייה: "אמרתי לישראלים שהם לא יכולים להישאר מדינה דמוקרטית ויהודית, אם ימשיכו לא לפתור את הבעיה. גם לפלסטינים אמרתי שהם לא יכולים לצפות למדינה משלהם אם הם לא מכירים בישראל, כי היא לא הולכת לשום מקום". 

קשה להאמין שנעלם מעיניו של נשיא אמריקאי, אשר ייחד מאות שעות לסכסוך הישראלי–פלסטיני, שהסכם אוסלו מבוסס על הכרה פלסטינית בישראל. הדעת נותנת שאובמה קרא את נוסח פנייתם של הפלסטינים לאו"ם, שבו הם מבקשים להכיר במדינה פלסטינית שתחייה בשלום וביטחון לצדה של מדינת ישראל. הדרישה להכיר בישראל (להבדיל ממדינת העם היהודי, כפי שדורש נתניהו) היא משוכה מדומה, שהפלסטינים ומדינות ערב ידלגו מעליה בקלילות. כך יוכל אובמה להצדיק את סירובו להטיל וטו על ההצעה הצרפתית  ולתת יד לבינאום הסכסוך ופתרונו - פתרון שיבטיח את קיומה של מדינה יהודית ודמוקרטית בגבולות 67', שבה מכירים הפלסטינים ועמם כל העולם הערבי.

More from Akiva Eldar

Recommended Articles