דילוג לתוכן העיקרי

וואלה חוסיין: מדוע אני כותבת

כתבת אל-מוניטור ואאלה חוסיין חולקת את מחשבותיה על עיתונות.
A fisherman rows his boat with his family on the river Nile in Cairo October 30, 2014. REUTERS/Mohamed Abd El Ghany (EGYPT - Tags: SOCIETY) - RTR4C8V2

וואלה חוסיין כותבת לאל-מוניטור מאז ספטמבר 2013. היא העורכת הראשית של חטיבת חדשות הפרלמנט ב-Rose al-Yusuf. חוסיין היא מומחית לנושאי אפריקה, ועבדה גם בעריכת חדשות וכתיבה עבור ערוץ הנילוס.

אל-מוניטור: מדוע החלטת להיות עיתונאית?

חוסיין: בתחילה, זו הייתה האהבה שלי להרפתקה ולמסעות שדרבנה אותי ללמוד על תרבויות שונות ולהיות עיתונאית. משם זה התפתח לתשוקה אמיתית לחיפוש העובדות, לחשיפה ולניתוח שלהן, במיוחד בנושאים שקשורים לשחיתות. אני מאמינה שהשגתי הרבה מאוד בקריירה שלי, שאני אוהבת מאוד. נהניתי מאוד מההרפתקאות שעברו עליי במסעותיי הרבים לכמה מדינות באגן הנילוס. אהבתי לישון בבקתה ביערות של טנזניה, ולעקוב אחר עבודתו של אסטרולוג במקורות הנילוס באוגנדה. במשך שעות הייתי בת ערובה בידי המורדים בדרום סודן, ונהניתי לצלם תמונות "סלפי" במקום המפגש בין הנילוס הלבן והכחול בחרטום. וכמובן ששמחתי מאוד לזכות בפרסים ובכבוד.

אל-מוניטור: האם היו נשים ששימשו לך מודל לחיקוי בתחילת דרכך? ואם כן, מי?

חוסיין: כסטודנטית, רציתי להיות כמו סאוסן העיתונאית, דמות שגילמה את'ר אל-חכים בקומדיה המצרית "גיבור מנייר". היא הייתה נועזת, ולא חששה להיקלע לצרות למען סקופ. הרצון הזה התפתח ככל שהתעמקתי בעיתונאות, וכיום אני רואה מודל לחיקוי באחת מהנשים הבולטות ביותר בעיתונאות המצרית, פטימה אל-יוסוף ("רוז אל-יוסוף"). היא בנתה לעצמה שם מזהיר בתולדות העיתונאות המצרית. היא תרמה לקמפיינים נגד השחיתות, וב-1925 ייסדה את המגזין רוז אל-יוסוף, שבו אני עובדת כעת. חוץ מזה, היא גם אמו של הסופר הנודע אחסאן עבד אל-קדוס.

אל-מוניטור: נדמה שיש היום יותר ויותר נשים שמסקרות את החדשות במזרח התיכון. מה לדעתך תורם למגמה הזאת? באילו שינויים הבחנת במהלך הקריירה שלך?

חוסיין: אני לא אוהבת להשוות בין העבודה שלי לזו של אחרים. אני חושבת שאמשיך לעבוד ולהציג נושאים שאינם מוגבלים לתחום מסוים. אני מחפשת נושאים שמעניקים מידה של צדק למנושלים, נושאים שמתקנים עוולות. אני אוהבת גם לנתח ולפרש נושאים פוליטיים - מקומיים ובינלאומיים - ולהדגיש את ההשלכות של העובדות, בין אם הן אינן מוכרות ובין אם צריך רק להדגיש אותן. אני חושבת שהעבודה שלי שונה, כי אני כותבת על נושאים שלא הייתי מודעת לקיומם, ולכן אני נהנית לחקור ולכרות את המידע לפני שאני מנתחת אותו. אני כותבת כדי שאוכל ליהנות מפירות כתיבתי.

אל-מוניטור: ספרי לנו על רגע אחד בלתי-נשכח (לטוב ולרע) שחווית בזמן סיקור של סיפור עיתונאי.

חוסיין: בשנת 2010 כמעט טבעתי בנילוס, כשמים הציפו את הסירה שישבתי בה עם ידידי הצלם, בפאתי קהיר. צילמנו אזור שראש ממשלת מצרים דאז ניקז בו את מי הנילוס באופן לא חוקי כדי לבנות תחנת מנוחה ומגרשי סקווש לבני המשפחה שלו. הייתי ממש נססערת כשבמערכת העיתון סירבו לפרסם את הסיפור שלי, אבל שמחתי מאוד כשהכתבה פורסמה בסופו של דבר אחרי מהפכת 25 בינואר. התובע הכללי של מצרים פתח בחקירה לאחר שמספר אנשים המקורבים לנשיא המודח חוסני מובארק דיווחו על כך- והתקשורת העניקה לפרשה את הכותרת "גניבת רכוש הנילוס".

אל-מוניטור: לו יכולת להעניק עצה אחת לעיתונאית מתחילה, מה היית אומרת לה?

חוסיין: לשמור על אמינות ולכבד את הקורא, גם אם במחיר של הצלחה אטית ומאוחרת יותר. רק הצלחה שכזו תימשך לאורך זמן ותאפשר לך להגיע לצמרת. מצד שני, הצלחה שנובעת מריצה מטורפת [רק] אחר "הסקופ" לא תביא לך הערכה או כבוד כעיתונאית; זה רק יהרוס את התשוקה שלך לקריירה ולחיים.

More from Al-Monitor Staff

Recommended Articles