דילוג לתוכן העיקרי

הברית הצומחת בין ישראל לניגריה

הקשרים המתפתחים בין ישראל לניגריה הגיעו לאחרונה לנקודת שיא כאשר ניגריה נמנעה בהצבעה במועצת הביטחון על ההצעה הפלסטינית. הבחירות הקרובות בשתי המדינות עלולות לבלום את נסיקת היחסים, למרות האינטרסים המשותפים.
Israel's Prime Minister Benjamin Netanyahu (R) shakes hands with Nigeria's President Goodluck Jonathan during their meeting at the prime minister's office in Jerusalem October 28, 2013. REUTERS/Abir Sultan/Pool (JERUSALEM - Tags: POLITICS) - RTX14RVU

הימנעותה של ניגריה בהצבעת מועצת הביטחון של האו"ם על ההצעה הפלסטינית (31 בדצמבר) זורה אור חדש על יחסי ישראל-ניגריה. אכן, שתי המדינות מטפחות קשר חזק ביניהן, אבל במובנים מסוימים היחסים הללו עודם צעירים יחסית ומפתיעים למדי.

עוד בשנות ה-60' נקטה ישראל במדיניות פעילה ויוזמת כלפי אפריקה, בניסיון לזכות בתמיכתן הדיפלומטית של מדינות כמו אתיופיה, קניה וחוף השנהב. ישראל הייתה פעילה גם בניגריה, שם יזמה והפעילה תוכניות בתחומי החקלאות, הבריאות, הטכנולוגיה ומערכות המים, אם כי באותה תקופה לא ראתה בניגריה שחקנית מפתח באפריקה. מלחמת יום הכיפורים ב-1973 חוללה קרע ביחסי ישראל-אפריקה, וניגריה בכלל זה. הקשרים עם ניגריה חודשו רק ב-1992, ערב החתימה על הסכמי אוסלו.

בזירת המסחר, לאורכו של העשור האחרון השתנתה גישתה של ישראל כלפי אפריקה בכלל וניגריה בפרט. כיום הדגש הוא פחות על תוכניות סיוע, ויותר על פרויקטים רב צדדיים של שיתוף פעולה בהשתתפותן של חברות ישראליות, במטרה לתגבר את הסחר הישראלי ואת הטכנולוגיות הישראליות.

בזירה המדינית, ולאור הבידוד הדיפלומטי המתרחב והולך, מגלה הדיפלומטיה הישראלית את אפריקה מחדש. הפעם ניתוח יחסי הכוחות המדיניים באפריקה הוא שונה, והיחסים עם ניגריה ניצבים ללא ספק בחזית המאמצים הדיפלומטיים של ישראל.

שגריר ישראל באו"ם, רון פרושאור, נעדר מניו יורק בזמן ההצבעה על ההצעה הפלסטינית בה ניגריה, רואנדה ושלוש מדינות נוספות בחרו להימנע. בירושלים הסבירו כי פרושאור השתתף בכנס השגרירים השנתי בירושלים - אשר לאור המצב המדיני הסוער, היה חשוב לעין ערוך. אבל לאור הציפיות של המשלחת הפלסטינית לקבלת ההצעה שלה, ולאור חשיבותה המכרעת בעליל של ההצבעה הזו בעיני ישראל, עולה האפשרות שהיעדרותו של השגריר נבעה פשוט מידיעה מוקדמת של תוצאות ההצבעה.

אכן, מקור דיפלומטי ישראלי אישר לאל-מוניטור שהימנעותן של ניגריה ורואנדה לא התקבלה בהפתעה במשרד החוץ. המקור הסביר כי אין לתלות את אי הרצון של האפריקאים לתמוך בהצעה הפלסטינית רק במגעים דו צדדיים רמי דרג של הרגע האחרון; במידה רבה יש לראות בעמדתם תוצאה של מאמצים דיפלומטיים מצידה ישראל לאורך חמש השנים האחרונות – כדי לשקם ולחזק את קשריה של ישראל עם אפריקה בכל המישורים, ובייחוד את הקשרים עם ניגריה ורואנדה.

קשרי ישראל-ניגריה צמחו במידה ניכרת מאז בחירתו של גודלאק ג'ונתן לנשיא ניגריה ב-2010. מאז שנבחר, הגיע ג'ונתן פעמיים לישראל. ביקורו האחרון [אוקטובר 2014] הוגדר כנסיעה פרטית – עלייה לרגל לארץ הקודש, אבל נכללה בו גם פגישה עם ראש הממשלה בנימין נתניהו. בעקבות הפגישה הדגישו השניים את היעד המשותף לישראל ולניגריה – המאבק בטרור.

למעשה, ישראל כבר הושיטה יד לניגריה בשנת 2014 בנושא הזה בדיוק. זמן קצר לאחר שנחטפו יותר ממאתיים תלמידות מבית ספרן בצפון-מזרח המדינה (ב-14 באפריל), שוחח נתניהו בטלפון עם הנשיא הניגרי והציע עזרה. ירושלים לא הייתה היחידה שהציעה סיוע: ארה"ב, צרפת ובריטניה שלחו לאבוג'ה צוותים של מומחי מודיעין, ואלו עבדו יחד במאמץ לאתר את הנערות הנעדרות ולזהות בסיסים צבאיים של ארגון הטרור בוקו חראם. אבל לדברי מקור דיפלומטי צרפתי, צוות היועצים הישראלים שהגיע לאבוג'ה באותו זמן בערך עבד בנפרד, ועמד בקשר ישיר עם גורמים בכירים ברשויות הניגריות.

הסיור בן עשרת הימים של השר ליברמן באפריקה ביוני האחרון אמנם לא כלל את ניגריה. אך מקורות במשרד החוץ מדגישים כי החלטה זו בשום פנים ואופן אינה משקפת הדרה של היחסים עם ניגריה מסדר היום של השר ומסולם העדיפויות שלו. נהפוך הוא: המקורות מסבירים כי הקשרים החזקים והמתמשכים לא נזקקו, לפי ההערכות, ל"עידוד" דחוף כל כך בהשוואה למדינות אפריקאיות אחרות. הערכות אלה הסתמכו גם על המסגרות הקיימות לשיתוף פעולה בין שתי המדינות בענייני מסחר וסחר, כגון הסכם הסחר הייחודי שנחתם ב-2009 ומתמקד בתיירות, סחר והשקעות; וההסכם העקרוני לכינון טיסות ישירות בין אבוג'ה לתל אביב, שנחתם במהלך ביקורו של הנשיא ג'ונתן בישראל ב-2013.

מספר גורמים ממלאים תפקיד בתהליך הזה של חיזוק היחסים הדו צדדיים בין ישראל לניגריה. המדדים הכלכליים של השנה שעברה חשפו כי ניגריה עקפה לראשונה את דרום אפריקה, הכלכלה האפריקאית החזקה ביותר, במדד הצמיחה השנתית. צמיחה כלכלית זו עודדה חברות ישראליות רבות להיכנס לשוק הניגרי ולהציע פתרונות לטיהור מים, אינטליגנציה מלאכותית, חקלאות חכמה, מומחיות בטלקומוניקציה ועוד. מצד הניגרים, ולפי נתונים רשמיים של ישראל, כ-30,000 צליינים הגיעו לישראל מניגריה ב-2012, והמספרים גדלים בהתמדה.

עושרה הגדל של ניגריה מציב את הסחר הבינלאומי בראש סדר היום הלאומי של המדינה. יתרה מכך, הסחר נעשה לגורם חשוב ודחוף במיוחד לאור הגידול המתמיד באוכלוסייתה, המונה כיום למעלה מ-170 מיליון נפש – מקום שביעי בעולם. הרכב אוכלוסייתה – כמחצית הם נוצרים (50% לפי סקר של מכון פיו) המתגוררים בעיקר בדרום המתועש והעשיר בנפט, זאת בניגוד לתושביה המוסלמים השוכנים בצפון העני – מעניק עדיפות לשיקולים מדיניים מסוימים. כך לדוגמא, פוליטיקאים נוצרים עשויים לראות בתפקידה האזורי של ניגריה בארגון לשיתוף פעולה אסלאמי (OIC) עניין משני בהשוואה לסוגיות של סחר ויחסים טכנולוגיים עם המערב, לרבות ישראל.

לזאת אפשר להוסיף את העובדה שבמהלך השנתיים האחרונות האשימו אישים נוצרים בניגריה את הארגון לשיתוף פעולה אסלאמי בתמיכה בארגון הטרור בוקו חראם. לקראת הבחירות הקרובות בניגריה (14 בפברואר), מופעל לחץ על הנשיא להציג תוצאות מוחשיות במאבק בבוקו חראם. קשריה של ניגריה עם ישראל, הנהנית ממוניטין בינלאומי בנושא זה, מסמנים לפחות נקודה חיובית אחת בגיליון התוצאות של ג'ונתן בעניין המאבק בטרור, שבאופן כללי נוטה לצד השלילה.

בחירות אלו בניגריה עלולות לבלום את נסיקת היחסים הדו צדדיים עם ישראל, שאותם מטפח הנשיא הנוצרי ג'ונתן באופן אישי. עד לאחרונה נחשב ג'ונתן למועמד מוביל לתקופת כהונה שנייה, אבל כעת הוא מאבד תמיכה עקב הצניחה בביטחון, השחיתות והעוני הנרחב. נשיא אחר (אולי מוסלמי) עשוי לנקוט עמדה אחרת כלפי ישראל.

גם בצד הישראלי, הבחירות ב-17 במארס עשויות להציב בחזית הדיפלומטיה הישראלית שר פחות נלהב מאפריקה ביחס לאביגדור ליברמן – אשר לא היסס להכריז ערב ביקורו ביבשת ש"ישראל חוזרת לאפריקה".