ההצעה הפלסטינית במועצת הביטחון – מהלך חסר ערך

ראש הממשלה בנימין נתניהו הביע ביום שני (15 בדצמבר) את מורת רוחו מהחלטתה של המנהיגות הפלסטינית לבקש ממועצת הביטחון להורות על ישראל לסיים בתוך שנתיים את הכיבוש בשטחים. הוא יצא חוצץ נגד האיום שהרשות הפלסטינית תבקש להצטרף לבית הדין הפלילי הבינלאומי בהאג. בצאתו מפגישתו ברומא עם מזכיר המדינה ג'ון קרי, שבה תבע כי ארה"ב תטיל וטו בהצבעה על כך במועצת הביטחון, הזהיר נתניהו כי ישראל לא תבליג על מהלכים פלסטינים חד־צדדיים מעין אלה. בשיחתו השבוע עם נשיא צרפת פרנסואה הולנד, טען נתניהו כי הפניה לאו"ם היא "ההיפך מהסכם שלום", והוסיף שמהלך הזה "יבטל כל משא ומתן עתידי ויביא להידרדרות".

נתניהו צודק בהחלט. מהלך דיפלומטי חד-צדדי מנוגד בתכלית לרוח אוסלו. קביעת עובדות שלא בדרך של מו"מ ושל הסכמה הדדית אינה עולה בקנה אחד עם עמדתה של הקהילה הבינלאומית. אכן, מוטב היה אילו ההחלטה על סיום הכיבוש הייתה מתקבלת במהלך דו-צדדי ואפילו רב-צדדי, בשיתוף הליגה הערבית. אולם אם פנייה למוסדות האו"ם לפעול לסיום כיבוש הנמשך 47 שנה היא מהלך חד-צדדי, כיצד יש להגדיר בנייה של התנחלויות בשטחים הכבושים, בניגוד לחוק ולקונסנזוס הבינלאומי? האם הפקעת אדמות פלסטינית ו"ייהוד" מזרח ירושלים אינם מתכון להידרדרות?

כל אחת מרבע מיליון יחידות הדיור שהוקמו מאז הסכם אוסלו היא מהלך חד-צדדי. סיפוח מזרח ירושלים, בניגוד להחלטת האו"ם, הוא מהלך חד-צדדי. גם ההחלטה לקיים בשבוע שעבר [9 בדצמבר] את ישיבת מרכז הליכוד בהתנחלות אריאל שבלב הגדה המערבית היא מהלך חד צדדי. מנהיגי המפלגה הכריזו לא אחת שאריאל היא חלק ממדינת ישראל, אותה מדינה שהצעת חוק הלאום של נתניהו קובעת כי היא מדינת הלאום של העם היהודי. רק העם היהודי.       

אז נניח שארה"ב לא תטיל וטו ומועצת הביטחון תחליט שבתוך שנתיים יושם קץ לכיבוש הישראלי בשטחים. מה יקרה בעוד שנתיים? האו"ם יכפה על ישראל לפנות 350 אלף בני אדם מהגדה המערבית ועוד כ-200 אלף איש, אשה, זקן וטף מהשכונות היהודיות שהוקמו בירושלים מעבר לקו הירוק? מי יפקח על מעברי הגבול בבקעת הירדן, כדי למנוע חדירת חוליות עורפי ראשים מדאע"ש? מי יפרנס את מאה אלף העובדים הפלסטינים שמוצאים את לחמם בישראל?