דילוג לתוכן העיקרי

קמפיין הלגיטימציה של בל"ד

לשלושת חברי הכנסת של סיעת בל"ד נמאס מהדימוי הקיצוני שדבק בהם, וכעת הם יוצאים למסע אל לב הקונצנזוס הישראלי. הם שכרו יועצת תקשורת יהודייה ומדגישים: "אנחנו מאתגרים את השיח הפוליטי ורוצים להתווכח עם הימין"
IMG_9047.jpg

ח"כ ג'מאל זחאלקה, יו"ר סיעת בל"ד בכנסת, כתב את עבודת הדוקטורט שלו על השפעת החומר הפעיל בחשיש על גוף האדם. אבל גם כשהדיון על חוקיות החשיש הפך אופנתי בפוליטיקה ובתקשורת הישראלית, זחאלקה נשאר תמיד מחוץ למסיבה. דווקא משה פייגלין, איש הימין הקיצוני, הפך בה לכוכב.

באופן לא מפתיע, במקרים המעטים בהם הצליח זחאלקה לפרוץ את מחסום הפריים טיים בערוצי התקשורת המרכזיים, בלטה התפרצות יצרית, פוטוגנית וצעקנית במיוחד.

למשל, כשהתעמת עם העיתונאי דן מרגלית בשידור חי [דצמבר 2009], לאחר שהאשים את שר הביטחון דאז, אהוד ברק, בכך שהוא "שומע מוסיקה קלאסית והורג ילדים (בעזה)". מרגלית יצא מכליו וגירש את זחאלקה מהאולפן.

או כשגורש מוועדת הפנים של הכנסת [יולי 2014] על ידי היו"ר ח"כ מירי רגב, לאחר שהטיח במפכ"ל יוחנן דנינו "ידיך מגואלות בדם" - במהלך דיון בנושא התנהלות המשטרה בפרשת שלושת הנערים שנחטפו ונרצחו ובהתפרעות פעילי ימין בעקבות רצח הנערים. רגב, חביבת הימין הקיצוני, שלחה את זחאלקה ל"עזה" וכינתה אותו בשלל "מחמאות" כמו "טרוריסט". מיותר לציין שהסרטונים שהנציחו את שני האירועים הללו הפכו להיטים ברשת.

ההנחה הרווחת גורסת שאירועים תקשורתיים מסוג זה דווקא משרתים את זחאלקה וחבריו לסיעת בל"ד, חברי הכנסת חנין זועבי ובאסל גטאס, בעיקר מול ציבור בוחריהם ובעיקר בימים נפיצים כגון אלה של אחרי אירועי כפר כנא [8 בנובמבר].

"זה דווקא פוגע בנו. הצגתנו כתומכי טרור מזיקה לנו", מפתיע זחאלקה בראיון לאל-מוניטור, "בסופו של דבר התקשורת הישראלית משפיעה על הציבור הערבי לא פחות מהתקשורת הערבית. כשהציבור שלנו רואה את ערוץ 1 או ערוץ 2 או ערוץ 10 וקורא 'ידיעות' ו'הארץ' ו'מעריב' ורואה את ההכפשות על חנין זועבי, זה משפיע עליו. יש כאן הכפשה ודמוניזציה שלנו ואנחנו רוצים להילחם בזה. המטרה שלנו היא שיקשיבו לעמדות שלנו, שיתווכחו איתנו, וזה לא יקרה אם ימשיכו להציג אותנו בצורה מאוד מסוימת".

את המטרה הזאת תרגמו חברי סיעת בל"ד למעין "קמפיין לגיטימציה" באמצעות יועצת תקשורת יהודייה, אמילי מואטי, שמכירה היטב את נבכי התקשורת הפוליטית. היא ייעצה לרובי ריבלין בקמפיין הנשיאות שלו ובעבר ייעצה גם לציפי לבני.

הקמפיין ינסה להביא לשבירת המחסומים וההגדרות בתקשורת הישראלית, המונעים מחברי בל"ד, לטענתם, לנהל ויכוח לגיטימי וענייני על עמדתם מכיוון שכל הזמן הם מלוהקים לתוך משבצת ה"פרובוקטורים עוכרי ישראל".

לדברי מואטי, היא הופתעה להיווכח עד כמה ותיקי הכתבים והפרשנים הפוליטיים אינם מתקשרים עם חברי הכנסת של בל"ד, "וזה לא בגלל שהם לא רוצים. יש מחסומים שצריך לפרק, וכשאתה עושה את זה אתה דווקא מגלה שיש נכונות לשמוע ולדבר".

בפגישה בין אל-מוניטור לשלושת חברי סיעת בל"ד הם מנסים להסביר מדוע כדאי לתקשורת ולציבור הישראלי להתחיל להקשיב להם ולנהל איתם ויכוח פוליטי אידיאולוגי ענייני.

אל-מוניטור: למה חשוב לכם דווקא עכשיו להילחם בתדמיתכם?

ח"כ זחאלקה: כי מרוב רעשי רקע לא מקשיבים לנו. יש לנו ציבור שאנחנו מייצגים ויש לנו אינטרס שהקול שלנו יישמע ברור. אנחנו רוצים את הוויכוח. אנחנו מציגים אלטרנטיבה, ובניגוד למה שחושבים אין לנו אינטרס בכך שהתקשורת הישראלית בעברית תכפיש אותנו.

אני רוצה שיכירו בפעילויות האחרות שלי. אני, למשל, פעיל מאוד בוועדת החינוך של הכנסת. גם ניסיתי עשר שנים לקדם את יוזמת השלום הערבית. אבל התקשורת הישראלית מתעלמת מאיתנו כשזה קשור לנושאים האלה.

כל אחד מאתנו, חברי הסיעה, הוא איש עם מטען רב, בעל השכלה ותפיסת עולם מגובשת. אנחנו רוצים שיקשיבו לנו. מציירים אותנו כתומכי חמאס ואין דבר רחוק יותר מזה. הכי קל לתרגם את המחאה שלנו על מה שנעשה בעזה למטבע כזה, ואין צורך להגיד את מי זה משרת. אז עכשיו אנחנו רוצים לפחות לנסות לחשוף את הציבור אל הצד שלנו בוויכוח.

אנחנו לא טלית שכולה תכלת, אבל יש לנו הרבה מה לתרום. הפוליטיקה הישראלית מפסידה כשהיא לא מנהלת ויכוח איתנו.

אל-מוניטור: השאלה לחנין זועבי, לרוב הישראלים, גם אלה ששייכים לשמאל המובהק, קשה איתך. זוכרים לך את המרמרה ואת ההפגנות. לא מצליחים לשמוע אותך מבעד למה שנראה כפרובוקציות.

זועבי: למה פרובוקציות? יש פער בין התדמית שלנו לאמת. אנחנו מאתגרים את השיח הפוליטי ורוצים להתווכח עם הימין. אני מציגה חזון ואת זה לא רוצים לשמוע. לא יודעים שהחזון שלי הוא לחיות עם האחר. אני לא רוצה להסתגר, כי הערכים שלי הם ערכים של צדק, של שוויון ושל מדינת כל אזרחיה. החזון שלי הוא חזון דמוקרטי-אזרחי שמושתת על ערכים דמוקרטים, ובחזון הזה הלאומיות שלי היא חשובה. אני לא רוצה לזרוק את היהודים לים כמו שיו"ר הכנסת אמר עליי, ובשבילי יהודי פמיניסטי ודמוקרטי הוא יותר קרוב מערבי שלא מאמין בערכים האלה.

מה פירוש להגיד עלינו 'אתם מתסיסים'? אני רוצה להגיד שאין צורך להתסיס את הרחוב. הוא כבר מותסס. אנחנו פוגשים אנשים שאומרים לנו 'אתם האמת שלנו, תמשיכו, תבואו לדבר עם הדור החדש, עם הצעירים'. בעוד עשר שנים אני אהיה מתונה לידם.

גאטס: חשוב להגיד שהצעירים הערבים הם במקום אחר ממה שאנחנו היינו. יש דוגמה מהשבוע האחרון: בהשפעת האקטיביסטים דרך הרשתות, התיכוניסטים שלנו אחרי אירועי כפר כנא  החליטו לבוא עם כאפיה לבתי ספר. עשרות אלפים עשו את זה. זה היה אדיר.

זה דור שתכננו לו להיות ישראלי. דור שבן גוריון אמר עליו 'הזקנים ימותו והצעירים ישכחו'. אז מתברר שהדור הזה לא שכח. יש לו גאווה שבאה מעצם תפיסתו את עצמו כאדם וכאזרח. הדור שלי, כשהיינו סטודנטים בשנות השבעים היינו מקבלים ביקורי שב"כ בלילה והיו מכים אותנו. אני זוכר שפעם עברנו בקבוצה ברחוב, ושוטר עצר אותנו והורה לנו לקפוץ. 'תקפצו', הוא אמר, וחלק קפצו. הדור הזה הוא אחר. אם עוצר אותו שוטר, הוא מבקש לדעת מדוע ומכיר את זכויותיו.

אל-מוניטור: איזה חשבון נפש והפקת לקחים אתם עושים עם עצמכם?

זחאלקה: יכול להיות שלא הסברנו את עצמנו מספיק. אתן דוגמה מהזמן האחרון לקושי שלנו. לפני ההצבעה על הרחקת זועבי [29 באוקטובר], דיברנו עם מספר לא קטן של ח"כים מהאופוזיציה, מכל הסיעות. אלה שהצביעו בעד ההרחקה או אלה שברחו מהישיבה נימקו את החלטתם בכך שהם לא יכולים להתנגד 'בגלל הציבור'.

והרי ברור שזה לא חוקי ולא אתי להרחיק אותה, ובדיוק פה קבור הכלב. אנחנו לא מוכנים שיגידו לנו 'אל תגזימו', 'אולי תרגיעו'. תמיד האיש הלבן בא לשחור ואומר לו 'זה לא הזמן'. יש הרבה צביעות מצד הליברלים ואנשי השמאל.

כשאני רואה שהגזענות מתגברת אני אומר שצריך להגביר את המאבק. מבחינתי זו תעודת כבוד כשאני מכעיס את הגזענים. כשיש אווירה קיצונית לא צריך להנמיך את הטון. לכן אנחנו לא בשמאל הציוני. אני חושב שמאז שהשמאל הישראלי הדליק נרות אחרי רצח רבין והציג חולשה בפני הימין, הוא הפסיד במערכה. זו הייתה טעות היסטורית של השמאל.

 

More from Mazal Mualem

Recommended Articles