דילוג לתוכן העיקרי

הניחו לשואה

השימוש המטעה בשואה, בידי הישראלים והפלסטינים, פוגע בזיכרון קורבנותיה ומסכל את הסיכוי לפשרה בין העמים. אוכלוסיית מדינת ישראל אינה תחת איום השמדה, וגם הסבל הפלסטיני, קשה ככל שיהיה, אינו בר השוואה לפשעי הנאצים.
Israeli soldiers stand in formation before the opening ceremony of the annual Holocaust Memorial Day at the Yad Vashem Holocaust Memorial in Jerusalem April 27, 2014. Starting Sunday evening, Israel marks the annual memorial day commemorating the six million Jews killed by the Nazis in the Holocaust during World War Two. REUTERS/Ronen Zvulun (JERUSALEM - Tags: POLITICS ANNIVERSARY) - RTR3MTXI

"השואה היא הפשע הנורא ביותר שבוצע נגד האנושות". זו הייתה כותרת ההודעה שפרסמה לשכתו של יושב ראש הרשות הפלסטינית, אבו מאזן, בערב יום הזיכרון לשואה ולגבורה [27 באפריל]. הצהרת אבו מאזן מפתיעה. לא בגלל העיתוי – על רקע משבר חריף עם ישראל, אלא בגלל הטענה או הסברה כי הוא עצמו מכחיש שואה.

דימויו של אבו מאזן כמכחיש שואה רווח בעיקר בקרב פעילי ימין בישראל, ומתבסס על חלקי ציטוטים מתוך עבודת דוקטורט שכתב באוניברסיטת מוסקבה בתחילת שנות השמונים תחת הכותרת "הקשרים בין הנאציזם לציונות בין השנים 1945-1933". העבודה הייתה בסיס לספר שכתב ופורסם בירדן [1984] בשם "הפן האחר: הקשרים הסודיים בין הנאצים להנהגת התנועה הציונית".

את עבודת הדוקטורט ואת הספר אמנם לא ניתן למצוא היום, אך לפי אבו מאזן מספר היהודים שנרצחו בשואה אינו שישה מיליון ומדובר בהפרזה; ועוד הוא טען, כי לתנועה הציונית אחריות מסוימת להשמדת היהודים על ידי המשטר הנאצי. עם זאת הוא כתב באותו הספר: "הוויכוח על מספר אינו מפחית בשום אופן משפלותו של הפשע שבוצע בעם היהודי. הריגת יצור אנושי היא פשע שאסור לעולם התרבותי לקבלו והאנושות אינה יכולה למחול לו".

לימים בראיון לעיתון הארץ [2003] הסתייג אבו מאזן מהצגתו כמכחיש שואה: "כתבתי באופן מפורט על השואה וציינתי כי איני רוצה להיכנס למספרים. ציטטתי ויכוח בין היסטוריונים שנקבו במספרים שונים של קורבנות... אין לי שום רצון להתווכח עם המספרים. זהו פשע נורא ובלתי נסלח נגד העם היהודי, פשע נגד האנושות שלא יכול להתקבל על ידי המין האנושי. השואה היא דבר נורא ואיש לא יכול לטעון שאני הכחשתי אותה".

ספק אם העניין הרב שגילה בשואה, כפי שבא לידי ביטוי בחיבורים שכתב בשנות השמונים, העניק לאבו מאזן כלים מתאימים כדי להבין את השפעתה של השואה על החברה הישראלית, ובעיקר על אופן קבלת ההחלטות בישראל בנושאי חוץ וביטחון. המילים "שואה", "נאצים" או "השמדה" חוזרות ועולות בכל פעם שנדרשת קבלת החלטה מדינית משמעותית או חשש לסיכון ביטחוני כלשהו על ישראל.

זיכרון השואה וסמליה מרחפים בהוויה הישראלית היומיומית: כל ילד ישראלי לומד מגיל צעיר בבית הספר על אימתה ומחונך לזכור אותה; פעילי ימין המתנגדים לפשרות טריטוריאליות משתמשים בשואה כדי לחזק טיעוניהם (למשל: מתנחלים שגרו בגוש קטיף לבשו טלאי כתום במחאה על פינוי בתיהם או ראש הממשלה המנוח יצחק רבין שהולבש בכרזות במדי אס.אס לאחר שחתם על הסכמי אוסלו; אגב, גם שר האוצר יאיר לפיד "הולבש" אשתקד [2013] כצורר נאצי).

ראש הממשלה בנימין נתניהו עושה בעצמו שימוש מופרז בזיכרון השואה בהקשר של הגרעין איראני, והשבוע [27 באפריל] גייס את השואה גם לסכסוך הישראלי-פלסטיני. אך כשהשואה במשמעות איום קיומי על ישראל מוכנסת לתוך המשא ומתן עם הפלסטינים, בלי להתחשב בעוצמה הצבאית של ישראל היום לעומת תקופת מלחמת העולם השנייה טרם ייסודה של מדינת היהודים, הסיכוי להגיע לפשרות ולפריצת דרך ביחסי העמים הוא כמעט אפסי.

''מחמוד עבאס אינו יכול לאחוז במקל משני קצותיו. הוא לא יכול לגנות את השואה ומצד שני לתמוך באלה המכחישים אותה וקוראים למחוק את ישראל...אלא אם כן חמאס תתנער מעמדותיו, אלא אם חמאס תכריז על נכונותה להכיר במדינה היהודית...אני קורא לנשיא עבאס: התנער מחמאס, הכר במדינה יהודית וחזור לתהליך השלום''.

הייתה תגובת נתניהו להכרת אבו מאזן בשואה כפשע הנורא ביותר שידעה האנושות. תגובה זו מלמדת יותר מכל כי לא ניתן כנראה לייצר פשרה סביב שולחן הדיונים.

במקום לקבל בברכה את הכרתו בשואה של מי שנחשב למכחישה, נתניהו השתמש בהצהרתו של אבו מאזן כקרדום לחפור בו. השואה והשמדת ישראל גויסו שוב על ידי ראש הממשלה כדי להוכיח, כביכול, שאבו מאזן מעדיף את מי שחפצים בהשמדתה של ישראל על פני שיחות שלום עמה. או במילים אחרות: אבו מאזן אינו רוצה שלום ואף מתחבר לאלה הרוצים להשמיד את ישראל.

מיותר לציין כי לתנועת חמאס מיוחס כוח צבאי ויכולות מבצעיות אדירות שאין להן כל קשר למציאות. חמאס הינו ארגון טרור על פי כל הגדרה בינלאומית, וכמובן שכוחו מוגבל מאוד, ודאי בהשוואה לעוצמתה של ישראל. חמאס אינה מהווה סכנה קיומית על ישראל, ודווקא עוצמתה של ישראל כמדינה ריבונית בעלת משאבים היא שהביאה את חמאס לבחור בפיוס עם פת"ח תוך ויתור על ההגמוניה שבנתה ברצועת עזה. זאת ועוד, אבו מאזן הבטיח שממשלת האחדות החדשה שתוקם בראשותו על בסיס הפיוס עם חמאס, תכיר בישראל.

בהצהרתו של אבו מאזן, שיש לראות בה הכרה פלסטינית בשואת העם היהודי, הוא הוסיף ואמר: "העם הפלסטיני, שסובל מאפליה, דיכוי ושלילת חירות ושלום, הוא הראשון לדרוש מאבק בחוסר הצדק, ובגזענות שפגעה בעמים רבים". ללמדנו, גם אבו מאזן מגייס את השואה לצרכים פוליטיים מדיניים.

המחשבה שעם שעבר את השואה צריך להיות רגיש לסבלם של עמים אחרים, מעידה גם היא על חוסר הבנתו של אבו מאזן את משמעות השואה בחברה הישראלית. אם בערב יום הזיכרון לשואה היה אבו מאזן משגר הצהרה מרמאללה ובה הכרה פלסטינית בשואה היהודית מבלי לקשור דבר לימינו אלו, אולי הדברים היו מתקבלים אחרת. אולי גם נתניהו היה מגיב אחרת. אולי.

עצה אחת לכולם: הניחו לשואה. התרכזו בסכסוך הישראלי-פלסטיני עצמו, שגם ממנו ניתן לגייס מטאפורות, השוואות ולקחים. השימוש בשואה לצרכים מדיניים ופוליטיים פוגע בזיכרון קורבנותיה.

ישראל ואוכלוסייתה, יהודים ולא יהודים, אינם תחת איום השמדה. גם הסבל הפלסטיני, קשה ככל שיהיה, אינו בר השוואה ל"פשע הנורא ביותר שידעה האנושות", דברי אבו מאזן.

Start your PRO membership today.

Join the Middle East's top business and policy professionals to access exclusive PRO insights today.

Join Al-Monitor PRO Start with 1-week free trial