אחרי שהמהומה שככה ורוב הצעירים נמלטו מהמקום, הם הותירו מאחוריהם שלולית דם גדולה. ממש לידה שכב צעיר בן 18, מפרפר בין חיים למוות. חבריו, אחוזי אמוק, כרעו לידו, לא יודעים את נפשם. אחדים בכו, אחרים צרחו וזעקו לעזרה. כעבור דקות אחדות, כשהגיעו השוטרים, כבר לא נותר את מי להציל. מעט אחרי שלוש לפנות בוקר (21 באפריל) נקבע מותו של יפתח גריידי, במרחק של מטרים בודדים בלבד ממועדון "שש" ברעננה, שבו בילה עם חבריו כמה רגעים קודם.
למחרת ההלוויה סיפר בני ינאי, אביו של אחד מחבריו הקרובים של יפתח, שכאשר נודע לו כי בנו החייל לא ייצא לחופשת הפסח, הרגיש שמחה. אשתו, לעומתו, התעצבה. "אמרתי לאשתי טלי שאני מרגיש הרבה יותר בטוח כשהוא נמצא בבסיס מאשר כשהוא מסתובב ברחובות ויוצא לבלות בשעת ערב", כתב בפנייה נרגשת שפרסם באתר וואלה בעקבות אירוע הדקירה. "כששמעתי על מותו של יפתח, הפכו המלים הקשות למציאות אכזרית. יפתח גדל עם בני ולמדתי לראות לאורך השנים כיצד הם ושאר חבריהם הופכים מילדים חייכנים לנערים מקסימים... אתה מביא ילד לעולם, משקיע בו את כל חייך, מספר לו סיפורים לפני השינה, מחבק אותו על הספה ונרדם כשהוא בזרועותיך. מבטיח לו שתמיד יהיה מוגן והוא יודע שתהיה מוכן להקריב הכל על מנת לקיים את ההבטחה הזאת. וברגע אחד הכול מסתיים".