דילוג לתוכן העיקרי

הר הבית: חבית אבק שריפה

בכל פעם שהמודיעין הישראלי מאתר העברת נשק שובר שוויון מסוריה ללבנון (כך לפי הפרסומים הזרים), חיל האוויר מסכל אותה גם בשעה שרוב ממשלת גרמניה נמצאת בישראל. אך דווקא הר הבית הוא שמהווה כעת סכנה אמיתית לשלום המזרח התיכון.
Israel's Prime Minister Benjamin Netanyahu (R) stands next to German Chancellor Angela Merkel after their joint news conference in Jerusalem February 25, 2014. Germany views Iran as a potential threat not just to Israel, but also to European countries, Chancellor Angela Merkel said on Tuesday. REUTERS/Ammar Awad    (JERUSALEM - Tags: POLITICS) - RTR3FPD4

יום לפני שמרבית ממשלת גרמניה בראשות הקנצלרית אנגלה מרקל הגיעה לביקור עבודה בישראל [24 בפברואר], נפטרה בלונדון עליזה (אליס) הרץ-זומר, ניצולת השואה המבוגרת ביותר, בגיל 110. הרץ-זומר נולדה בפראג בשנת 1903, היא הכירה בילדותה את פרנץ קפקא, נישאה למוסיקאי ליאופולד זומר, ילדה את רפאל, ואז פרצה מלחמת העולם השנייה. הנאצים רצחו את אמה סופי, ואחר כך לקחו אותה, את בעלה ואת הילד לגטו טרזיינשטאט.

הרץ-זומר הייתה פסנתרנית מחוננת ושרדה בגטו בזכות הפסנתר. בעלה נשלח לאושוויץ ולדכאו, ונרצח שם. הצבא האדום שחרר את המחנה ב-1945 והרץ-זומר עלתה אחר כך לישראל עם בנה, הקימה בית לתפארת ובילתה כאן את "ארבעים השנים היפות ביותר בחיי", לדבריה, כמורה לפסנתר בקונסרבטוריום בירושלים. היא עקרה לבריטניה בעקבות הקריירה של הבן רפאל, צ'לן בינלאומי, ושכלה אותו כשהיה בן 64, לאחר שלקה בהתקף לב בעיצומו של סיור קונצרטים בישראל. סרט תיעודי על חייה של הרץ-זומר ("הליידי בתא מספר 6: מוסיקה הצילה את חיי") יתמודד השנה על פרס הסרט הקצר הטוב ביותר בטקס פרסי האקדמיה לקולנוע ("האוסקר").

יום לאחר פטירתה של האישה המרשימה הזו, כאמור, נחתה בישראל אישה גרמניה אחרת, מרשימה לא פחות, אנגלה מרקל שמה. הקנצלרית הגיעה בראש משלחת ובה 16 שרים וסגני שרים בכירים בממשלת גרמניה. בתפריט: פגישות עם ראש הממשלה נתניהו, הנשיא פרס, ראש האופוזיציה הרצוג, ארוחת ערב חגיגית עם שר החוץ אביגדור ליברמן ויממה של מפגשי עבודה בילטרליים בין השרים הגרמנים לעמיתיהם הישראלים.

בין גרמניה לישראל יחסים אינטימיים מיוחדים, מורכבים, רגישים ונפיצים. ההיסטוריה משחקת תפקיד ראשי, רגשי האשם והמצפון הגרמני עובדים שעות נוספות (ובצדק), הצדדים מצליחים איכשהו לשרוד את היצרים והמטענים הרובצים בין שני העמים ולייצר מערכת יחסים פורייה ודו-צדדית, שתחגוג בשנה הבאה יובל 50 להיווסדה.

בישראל חיים עדיין כ-200 אלף ניצולי שואה. הם מתים בקצב של כמה עשרות ביום. בקרוב, לא יהיו עוד. יש בישראל עדיין פוליטיקאים ואישי ציבור שלא מוכנים לדרוך על אדמת גרמניה, שלא יקנו תוצרת גרמניה ולא ישמעו גרמנית, אבל הרוב הגדול של הציבור הישראלי רואה היום בגרמניה סוג של בעלת ברית אירופית מרכזית. החשדנות קיימת, המטען כבד, אבל ישראל היא מדינה צעירה עם בעיות סבוכות ואויבים רבים, אין לה את הפריבילגיה להתעלם מהושטת הכתף הגרמנית.

בין הקנצלרית מרקל לראש הממשלה נתניהו רובץ אוקיינוס של דם רע ומשקעים. בשנה האחרונה פחתו העימותים ביניהם, אולי בגלל ששני הצדדים השלימו עם המצב. מרקל לא מאמינה למילה היוצאת מפיו של נתניהו והוא, מצידו, מורגל במצב הזה ומסתפק בתחזוקת היחסים האסטרטגיים בין שתי המדינות.

יחד עם זאת, חובה להדגיש שנתניהו מגיע למפגש בין הממשלות השבוע במצב טוב מאי פעם. הוא קיבל החלטה אסטרטגית לזרום עם יוזמת קרי ולא להיות זה שדוחה אותה. נתניהו אמר למרקל, בסקירה שנשא לפניה, שישראל מוכנה להאריך את המשא ומתן ולהמשיך אותו על בסיס העקרונות שיוצגו על ידי האמריקאים, בהסתייגויות מעורפלות. אצל אבו-מאזן הקשיים גדולים בהרבה והצד הפלסטיני נתפס כעת כצד הבעייתי, שמסרב להכיר בישראל כמדינה יהודית ולוותר על זכות השיבה. בתחום הזה, מצבו של נתניהו מול הקהיליה הבינלאומית נוח כעת מכפי שהיה לפני כמה חודשים.

אבל יש עוד תחומים. עוד נתניהו ומרקל סועדים ארוחת ערב בירושלים, דיווחו סוכנויות זרות על תקיפה נוספת של חיל האוויר הישראלי, שישית במספר לפי הפרסומים הזרים, של שיירת נשק שעשתה דרכה בין סוריה ללבנון ליד הכפר נבי שית.

בישראל המצב הזה כבר הפך לשגרה. העובדה שנתניהו ושר הביטחון שלו, משה (בוגי) יעלון, מרשים לעצמם לבצע תקיפה כזו, לפי הפרסומים הזרים, בזמן שכמעט כל ממשלת גרמניה נמצאת בישראל, מוכיחה שפעולות שנחשבו פעם לחציית קווים אדומים נחשבות כעת לסוג של שגרה. ישראל קבעה לעצמה מה יהיה, מבחינתה, קאזוס בלי, והודיעה שלא תאפשר להעביר נשק שובר שוויון מסוריה ללבנון. בכל פעם שהמודיעין הישראלי מאתר מהלך כזה, חיל האוויר הישראלי מסכל אותו. חיזבאללה מורתע כרגע מול ישראל ויהסס לפני שילחץ על הדק הרקטות. סוריה של אסד לא צריכה עכשיו גם את ישראל על הגב שלה. אסד מחויב לגמול לנסראללה על תמיכת חיזבאללה בנשק אסטרטגי וממשיך לנסות לספק את הסחורה, ישראל ממשיכה לקלקל את החגיגה ונסראללה ממשיך להתרגז. פיצוץ אזורי גדול טרם התלקח סביב זה, אבל במזרח התיכון לעולם אל תאמרו לעולם לא.

לפני כשבועיים [12 בפברואר], ביקר בישראל נשיא הפרלמנט האירופי, פוליטיקאי גרמני הנחשב אוהד ישראל בשם מרטין שולץ. הוא היה גם ברמאללה, משם הגיע למשכן הכנסת בירושלים, וכשהעלה במהלך נאומו בפני המחוקקים הישראלים את התהייה מדוע לאזרח הפלסטיני הממוצע נגישות נמוכה יותר למי שתייה ורחצה מאשר לאזרח הישראלי הממוצע, פרצה שערורייה רבתי. חברי הכנסת של "הבית היהודי", מפלגת ימין דתית לאומנית היושבת בקואליציה של נתניהו, הקימו מהומה גדולה, הטיחו בשולץ מילים קשות ועזבו את האולם במחאה. לא נסכים לקבל הטפות מוסר שקריות, ועוד בגרמנית, אמרו אחר כך. ההתנהגות הבריונית הזו, אופיינית לאנשי "הבית היהודי", נתקלה בביקורת כמעט מקיר לקיר בישראל, אבל את הנעשה אין להשיב. נפתלי בנט, מנהיג "הבית היהודי", מיהר לקיים פגישת פיוס עם שולץ בביקור שערך בשבוע שעבר בבריסל. הטעם המר נותר.

כוחם המתעצם של המתנחלים והלובי הגדול שלהם בכנסת, בדמות "הבית היהודי" וחלקים גדולים מהליכוד, הופך אותם לפעמים למחרחרי מדנים ומקלקלי מסיבות. שולץ, מצידו, היה יכול לבדוק את העובדות שהעלה בכנסת בטרם כתב את נאומו (ולהבין שמאז הכיבוש הישראלי בגדה המערבית מצבם של הפלסטינים בכל תחומי החיים השתפר באופן דרמטי, מה שלא מצדיק את המשך הכיבוש כמובן). מצד שני, הישראלים מתעלמים מהעובדה ששולץ התבטא במהלך ביקורו כאן בחריפות נגד האפשרות להטיל חרמות נגד ישראל.

במהלך יום שלישי, בו התקיים כינוס משותף של ממשלות ישראל וגרמניה בירושלים, פרצו מהומות על הר הבית. עשרות צעירים פלסטינים השתוללו על ההר, יידו אבנים והשחיתו רכוש. המהומות פרצו בעקבות הכוונה לקיים בכנסת דיון על הריבונות על ההר, מקום הקדוש למוסלמים וליהודים, המתקוטטים עליו כבר מאות שנים. ישראל כבשה את ירושלים ואיחדה אותה מחדש ב-1967, אבל הותירה את הריבונות הדתית באזור המסגדים בידי הווקף המוסלמי. משטרת ישראל מונעת מיהודים לעלות לאזור המסגדים בהר הבית ומנסה להצר את רגליהם של הקיצונים המבקשים להניף במקום דגלי ישראל. הבעיה היא, שיחד עם התיאבון של המתנחלים וההעזה שלהם, כך גוברות גם הדרישות להתיר עליית יהודים להתפלל בהר הבית. במקביל, מתעצמים גם הקיצונים בצד השני, חברי קבוצות אסלאמיסטיות רדיקליות שמרעילים את האווירה ומגיבים באלימות ובבוטות לכל גילוי של ריבונות ישראלית באזור. אם המזרח התיכון יתפוצץ בעתיד הנראה לעין, הפיצוץ יגיע משם.

הר הבית הוא חבית אבק השריפה הגלובלית, הוא מרכז סביבו מצבור אדיר של אמוציות, רגשות דתיים, קיצוניות ואלימות משיחית. בשנים האחרונות התעצמו מאוד קבוצות קיצוניות קיקיוניות שנחשבו לשוליות. כל העיניים נשואות להר, בו משקיעים משטרת ישראל והשב"כ אנרגיות אדירות על מנת לשמור על הסטטוס קוו והשקט. כל תושבי המזרח התיכון באשר הם צריכים להתפלל שהשמירה על השקט תצליח.

More from Ben Caspit

Recommended Articles