דילוג לתוכן העיקרי

ההפיכה המצרית והמלכוד האמריקאי

הגדרת האירועים במצרים כהפיכה צבאית מאיימת על המשך הסיוע הכלכלי מארצות הברית לקהיר. הפסקת הסיוע תאיים על הסכם השלום עם ישראל.
President Barack Obama (L) meets with members of his national security team to discuss the situation in Egypt, in the Situation Room of the White House in Washington July 3, 2013. REUTERS/Pete Souza/White House/Handout via Reuters   (UNITED STATES - Tags: POLITICS CIVIL UNREST) FOR EDITORIAL USE ONLY. NOT FOR SALE FOR MARKETING OR ADVERTISING CAMPAIGNS. THIS IMAGE HAS BEEN SUPPLIED BY A THIRD PARTY. IT IS DISTRIBUTED, EXACTLY AS RECEIVED BY REUTERS, AS A SERVICE TO CLIENTS - RTX11BT1

שבוע אחרי הודעתו הדרמטית של שר ההגנה המצרי, עבד אל פתאח א-סיסי, על סילוקו של מוחמד מורסי מתפקידו כנשיא מצרים הנבחר, במדינה עדיין מתנהל ויכוח חשוב וסוער: האם הייתה זו הפיכה צבאית או מהפיכה עממית שחייבה את הצבא להתערב, מתוך אחריות לאומית לעתידה של מצרים ולביטחון אזרחיה שעמדו על סף מלחמת אחים.

בשבוע האחרון ניהלתי שיחות עם כמה מידידיי, סטודנטים ועיתונאים מצרים, שעצם השימוש במלים "הפיכה" או "התערבות צבאית" הכעיסה אותם מאוד, לעתים עד כדי איום בניתוק השיחה. זעם רב הופנה באותה סוגיה כלפי עמדת הממשל האמריקאי, ובמיוחד כלפי תגובתו של ממשל אובמה שנתפס דווקא ביום העצמאות האמריקאי עם המכנסיים למטה, או ליתר דיוק, עם בגד הים על סיפון היאכטה.

כל האנשים שדיברתי עמם בימים האחרונים פירשו את תגובת הבית הלבן כתמיכה מובהקת באחים המוסלמים – פרשנות קיצונית להתייחסות האמריקאית שהייתה, למעשה, מגומגמת וזהירה. "האמריקאים קוראים להחזיר את המשטר האזרחי של מורסי", כתבה לי עמיתה מצרית בימים האחרונים, "לאיזה משטר אזרחי הם מתכוונים? אחרי שהפלנו את החוצפן הזה, הם רוצים להחזיר אותו."

לסוגיה הזאת יש השלכות מרחיקות לכת גם מעבר ליחסים בין העם המצרי, לפחות חלקו שאינו תומך באחים המוסלמים, לבין ארה"ב. לקביעה אם הייתה הפיכה צבאית או רק הגנה צבאית על אזרחי מצרים יש משמעות לעתידה הכלכלי של המדינה וליחסו של העולם המערבי כולו ללגיטימיות השלטונית של המשטר החדש. מצרים זוכה למיליארד ומאתיים מיליון דולר סיוע צבאי מארה"ב, שהיום יותר מתמיד הוא כמו אוויר לנשימה למדינה העומדת בפני קריסה כלכלית. אולם על פי החוק האמריקאי, אין להעביר סיוע שאינו הומניטרי לממשלה שמי שעמד בראשה הודח בהפיכה צבאית. למעשה, אם זה הפירוש שייתן הקונגרס לאירועים בקהיר, ידיו של הממשל יהיו כמעט כבולות, ואובמה יצטרך לעבוד קשה כדי למצוא דרך עוקפת למגבלה הזאת.

הדילמה הזאת יצרה כמה פרדוקסים שספק אם מישהו יכול היה להעלות על דעתו מבעוד מועד. לפתע ארה"ב נתפסת, לפחות בעיני המצרים, כבת ברית של האחים המוסלמים – אותה תנועה שמנהיגה האידאולוגי, סייד קוטוב, רואה בה את הרוע המוחלט וקרא למחוק כל סימן וכל השפעה שלה על החברה המוסלמית. פרדוקס נוסף, מפתיע עוד יותר, הוא שבישראל פועלים כעת במרץ בניסיון למצוא פתרון שיבטיח את המשך מתן הסיוע האמריקאי למצרים. בירושלים חוששים שהפסקת הסיוע הצבאי תסכן את הסכם השלום בין המדינות, מתוך ההנחה שהכספים האלה הם הדבר שהחזיק את ההסכם הזה בחיים עד כה.

מוחמד מורסי, שכנשיא לא יכול היה אפילו להגות את השם "ישראל", ידע בוודאות שמהלך מדיני של ניתוק יחסים בין המדינות יביא להפסקת הסיוע מארה"ב. אם הסיוע ייעצר כעת, יעלם אחד התמריצים המרכזיים של השלטון הבא במצרים לשמור על ההסכם. במקרה כזה, קולות רבים במצרים, כולל כמובן בתקשורת הממסדית במדינה, יקשרו בוודאי את החלטתה של וושינגטון לבת בריתה ישראל, ויאשימו אותה כי פעלה מאחורי הקלעים נגד מצרים.

מכאן הדרך לניתוק יחסים תהיה מהירה, ואולי אפילו מיידית. כשהתרחיש הזה מרחף באוויר, טבעי שגורמים בישראל יפעלו כדי לדאוג שהעברת הכספים לא תיפסק.

נשוב לשאלה המרכזית: האם הייתה או לא הייתה הפיכה? מורסי נבחר בבחירות דמוקרטיות שבהן קיבל 52 אחוזים מהקולות. הוא הודח במלאת שנה לכהונתו אחרי ש-33 מיליון איש יצאו לרחובות במחאה על שלא קיים את הבטחותיו. מלחמת אחים בין תומכי מורסי למתנגדיו הייתה יכולה לפרוץ בכל רגע נתון. אמנם הצבא הוא זה שביצע את ההדחה בפועל, אך לא הייתה כאן קשירת קשר של גנרלים לתפוס את השלטון ולקיים משטר טוטליטרי במדינה. זו אולי אינה דמוקרטיה במובן המדויק והקלאסי של המילה, אבל זהו המזרח התיכון ואלה צעדיה הראשונים של מדינה שמעולם לא ידעה דמוקרטיה.

הידידה המצרית שהתכתבה עמי אף טענה כי עלינו, שוחרי הדמוקרטיה המנוסים, ללמוד מהמעשה של העם המצרי שיעור באזרחות ובדמוקרטיה: כך צריך לעשות לשלטון שהעם מאס בו כי לא מימש את הבטחותיו. חשבתי באותה שיחה, שאולי יש בדבריה היגיון. כעת גם על ברק אובמה למצוא את ההיגיון שיסייע לו למצוא פתרון לשאלה המורכבת הזאת: האם מדינה שהצבא הדיח והמליך בה נשיאים יכולה להיחשב דמוקרטיה?