סוריה, הו סוריה. איך כל כך מהר התרגל העולם להרג ההמוני שם. העקורים, והפליטים - גם הם הפכו לעניין כמעט בנאלי. הם עוברים מתחת לרדאר של התקשורת העולמית, שמגלה יותר עניין בתחזיות ובשאלות; "מתי ייפול אסד?", "האם בכלל?", "מה יקרה שם אחרי לכתו?", "האם יצליחו המורדים לאסוף את השברים של סוריה ולנהל מדינה?"; לכל אלה נוספה בסוף השבוע החולף (25 באפריל) השאלה: "האם עבר אסד את הקו האדום?"
הקו האדום אינו זה ששרטט נתניהו בטוש על ציור של פצצה עם פתיל בפני העצרת הכללית של האו"ם (27 בספטמבר). הקו האדום, חרף שמו, גם אינו מתייחס לצבע דמם של הגברים, הנשים והילדים שנטבחו בידי בשאר אסד. את הקו האדום החדש הציב נשיא ארצות הברית, ברק אובמה, והוא נוגע רק לשימוש בנשק "שובר שיוויון", כלומר נשק כימי שמצוי בידי סוריה, אך עד עתה נותר במחסנים. רק אם יוכח מעל לכל ספק שאסד וצבאו השתמשו בנשק כזה - כלומר חצו את אותו "קו אדום" שמתח הבית הלבן – אז, ורק אז, לא יוכל עוד העולם לעמוד מנגד, וייאלץ להתערב צבאית.