היום שאחרי אסד: זמן נקמה
כשנאלץ להכחיש את הדיווח בעיתון "אל-שארק אל אווסט" כי הושג הסכם בין רוסיה לארה"ב, על-פיו נשיא סוריה בשאר אל אסד יסיים את תפקידו, אמר סרגיי לברוב, שר החוץ הרוסי: "אסד לא הולך לשום מקום ולא משנה מי ידבר איתו, אפילו סין או רוסיה" .
אסד, אכן, לא יילך לשום מקום בלי שיוליכו אותו בכוח כי הוא - בדיוק כמו לואי ה-14 - משוכנע שהמדינה זה הוא. בדומה לשליטים אבסולוטיים אחרים באיזור הוא נלחם, לתחושתו, לא רק על חייו שלו אלא על חייה ועתידה של אומה שלמה שעל עתידה הוא הופקד. גם מובארק חשב שמצרים זה הוא כל הדרך לכלוב הנאשמים בבית המשפט בקהיר, לשם הוכנס על אלונקה. קדאפי, גם כשנקרע לגזרים בידי המורדים, היה בטוח שהעם אוהב ומוקיר אותו כילדים המעריצים ומכבדים את אביהם מולידם. ובשאר עדיין משוכנע שהוא "אריה בן אריה".
יכולתו של אסד לשרוד יותר ממובארק וקדאפי מעוררת השתאות. אגב, במישור הפוליטי שרד אסד אף יותר משר הביטחון הפורש אהוד ברק, שעוד לפני כשנה קצב לו שבועות ספורים בלבד בשלטון.
אבל עכשיו כבר ברור שאת השנה הבאה לא יגמור אסד כשהוא עדיין אוחז כאריה בין שיניו את השלטון שהוריש לו אביו, חאפז.
