חודש אחרי כניסתו של הנשיא דונלד טראמפ לבית הלבן הערכתי כאן שראש הממשלה בנימין נתניהו עוד יתגעגע לברק אובמה. אודה על האמת, לא תיארתי לעצמי שזמן קצר כל כך לאחר מכן ייאלץ נתניהו להסיר את האבק מעל אותו תירוץ עבש ששימש אותו מול ממשל אובמה: אני משתוקק לסיים את הסכסוך, אך למרבה הצער, הקואליציה הימנית–קיצונית שלי לא מאפשרת לי לזוז, אפילו הקפאה זמנית של הבנייה במאחזים תביא לסיום הקריירה הפוליטית שלי בטרם עת. כפי שניסח זאת כאן בן כספית השבוע (15 במאי), נתניהו נאלץ לבחור בין סדק ביחסים עם ממשל טראמפ לבין משבר ביחסים עם הבית היהודי, בראשותו של נפתלי בנט. ואולם, האופציות העומדות בפני נתניהו רבות ומגוונות יותר. ולא מהיום.  

כשאובמה בא לקהיר ביוני 2009, כדי לשאת שם את נאום השלום שלו, הוא הפציר בעמיתו המצרי חוסני מובארק שיתחשב במצבו הפוליטי של נתניהו ולא ילחץ עליו יתר על המידה בעניין ההתנחלויות. הנשיא הפלסטיני מחמוד עבאס (אבו מאזן) סיפר לי אז שמובארק אמר לאובמה כי איש לא כפה על נתניהו לבחור את שותפיו לממשלה, וכי עדין פתוחה בפניו הדרך לקואליציה חלופית, מתונה ושוחרת שלום. הנשיא המצרי לא שכח לעדכן את האורח החשוב שגם לאבו מאזן יש אילוצים פוליטיים פנימיים שעליו להתחשב בהם. מובארק הזכיר לאובמה שמצרים ושאר חברות הליגה הערבית ממתינות בקוצר רוח לתגובה ישראלית ליוזמת השלום שלהן מ-2002, שמציעה לישראל יחסים נורמליים כמעט עם כל המדינות המוסלמיות תמורת סיום הכיבוש ופתרון צודק ומוסכם של בעיית הפליטים.

לא הרבה השתנה מאז. האופציה של ממשלה חלופית, שתאפשר לנתניהו להקפיא את הבנייה מחוץ לגושי ההתנחלויות, שרירה וקיימת. פסגת הליגה הערבית אשררה בסוף מארס את יוזמת השלום שלה. יתרה מכך, השבוע פורסם ב"וול סטריט ג'ורנל", כי המדינות הסוניות גיבשו מסמך הכולל שורה של צעדי נורמליזציה עם ישראל, שבהם פתיחת קווי טלקומוניקציה ישירים בין ישראל לכמה ממדינות ערב, פתיחת המרחב האווירי של מדינות המפרץ בפני חברות תעופה ישראליות והסרת מגבלות על סחר עם ישראל. בתמורה לכך המדינות הסוניות - בנות הברית הטבעיות של ישראל במאבק נגד איראן וחיזבאללה - שירושלים תעשה צעדים צנועים למדי בזירה הפלסטינית, כמו הקפאת בנייה חלקית בהתנחלויות בחלק מהגדה המערבית והקלת ההגבלות על סחר עם רצועת עזה.

בכירי המחנה הציוני שביקרו בשבוע שעבר בוושינגטון, בראשם יו"ר מפלגת העבודה יצחק הרצוג ומנהיגת התנועה ציפי לבני, הבהירו לבני שיחם בממשל טראמפ כי הסיעה שלהם תתמוך בכל מהלך שיקדם את "העסקה הגדולה" שהנשיא שואף לגבש. בצמרת המחנה הציוני מעריכים שאם נתניהו יציג מחדש את המתווה שגיבש עם הרצוג באוקטובר 2016, קודם שראש הממשלה נסוג ממנו, רוב חברי הסיעה יסכימו להחליף את בנט וחבריו סביב שולחן הממשלה. המתווה, שפורסם ב"הארץ" בתחילת מארס, כלל נכונות לפשרות טריטוריאליות על בסיס פתרון שתי המדינות וריסון משמעותי של הבנייה בהתנחלויות, כולל "הקפאה שקטה" של הבנייה מחוץ לגושים. כמו כן, נתניהו הסכים לאפשר בנייה פלסטינית וקידום פרויקטים פלסטיניים בשטח C ושיקום הומניטארי של רצועת עזה. בנוסף לכך ממשלת ישראל הייתה אמורה להכריז כי היא רואה בחיוב את הרוח הכללית של יוזמת השלום הערבית ואת המרכיבים החיוביים שכלולים בה.