דילוג לתוכן העיקרי

הסנקציות הכלכליות נגד הרשות: נשק מסוכן

ההנחה הישראלית, שלחץ כלכלי יחזיר את הפלסטינים ל"דרך הישר", כבר הוכחה כלא יעילה וסייעה לחמאס להשתלט על עזה. אל תצפו כעת שמנגנוני הביטחון הפלסטינים יעצרו מתכנני פיגועים כאשר הם טרודים בבעיות פרנסה קיומיות.
Israel's Prime Minister Benjamin Netanyahu delivers a statement in the Independence Hall of Israel in Tel Aviv May 1, 2014. Netanyahu said on Thursday he would seek to enact a law to define Israel as a Jewish state, a step certain to raise opposition from Arab citizens who make up a fifth of the population. REUTERS/Dan Balilty/Pool (JERUSALEM - Tags: POLITICS) - RTR3NETY

השבוע [29 באפריל] החלה ישראל בהפעלת סנקציות כלכליות כלפי הרשות הפלסטינית בעקבות הסכם הפיוס בין הפת"ח לחמאס. זאת, באמצעות קיזוז חובותיה של הרשות מכספי המסים שישראל גובה עבורה עפ"י הסכמים כלכליים שנחתמו בין הצדדים כהמשך להסכם אוסלו. כספים אלה משמשים את הרשות לתשלום משכורות לעובדיה, ובעת הנוכחית, לאחר קריסת המשא ומתן וללא אופק מדיני, לענישה הישראלית הזו משמעות כבדת משקל.

את סוג הנשק הזה ישראל כבר הפעילה פעמים רבות בעבר, עוד ב-1997, אולם לא רק שישראל לא השיגה את יעדיה, אלא אף גרמה לנזק רב יותר שאת תוצאותיו היא נאלצת לשאת עד עצם היום הזה.

כך, ביום בו זכתה תנועת חמאס בבחירות לרשות הפלסטינית [ינואר 2006], החליט ראש הממשלה דאז, אהוד אולמרט, להעניש את הרשות הפלסטינית על תוצאות ההצבעה. בשליפה מהירה מהמותן החליטה ממשלת ישראל בראשותו ובהנחייתו להקפיא את העברת כספי המיסוי שהיא גובה עבור הרשות על פי הסכמים הנלווים להסכם אוסלו (פרוטוקול פריז מ-1994 ולימים הסכם להסדרת הסחר מ-2012). הכספים הללו, שמקורם, בין היתר, במסים המוטלים על סחורות המיובאות לשטחים דרך ישראל, מגיעים לעתים לכדי שליש מתקציבה של הרשות הפלסטינית, ומשמשים כאמור לתשלום משכורות לעובדי הרשות, לרבות לאנשי מנגנוני הביטחון.

ההנחה שהובילה את מקבלי ההחלטות בישראל אז, ב-2006, וכנראה גם היום, שלחץ כלכלי יחדיר "תבונה" או חרטה למוחם של הפלסטינים, והם ישאפו להפיק לקחים ולחזור ל"דרך הישר" – לא הוכחה כיעילה. במשך חודשים רבים עובדי הרשות הפלסטינית לא זכו לקבל את משכורותיהם, המורל שלהם נפגע והמוטיבציה פחתה. בנוסף, מחסני הרשות הפלסטינית התרוקנו, מנגנוני הביטחון כמעט ולא תפקדו כי לא היה כסף לטיפול בציוד המבצעי הנדרש לפעילות מבצעית שגרתית (כלי רכב, תחמושת, מדים). על אספקת נשק ותחמושת מישראל בכלל לא היה על מה לדבר.

התוצאות העגומות לא איחרו לבוא. חמאס בעזה, שנהנתה בעת ההיא מאספקה איראנית סדירה ורחבה, ציידה היטב את כוחותיה, אנשי "כוחות הביצוע", שהוקמו כמשקל נגד לכוחות הרשות. אנשי לוגיסטיקה של התנועה התפרסו ברחבי הרצועה וחילקו בכל יום סעודת צהריים חמה לחמושי חמאס שפטרלו ברחובות. מנגד השוטרים של אבו מאזן נאלצו לכתת רגליהם למחסני אונר"א (סוכנות הסעד והתעסוקה של האו"ם) כדי לקבל תלושי מזון שיאפשרו להם להתקיים.

כאשר חמאס ביצעה הפיכה צבאית בעזה [יוני 2007], מנגנוני הביטחון של הרשות הפלסטינית היו כה שפופים עד כדי כך שלא ירו אפילו ירייה אחת. הם היו מצוידים בנשק מיושן ומוזנח, המורל היה ירוד והמורא מחמאס רב. עזה נפלה לידי חמאס כפרי בשל, ולישראל היה חלק בלתי מבוטל בקריסת המערכות הפלסטינית.

הלקח כאמור לא נלמד. גם הפעם ה"עונש" שהחליטה ישראל להטיל על אבו מאזן, כיוון שהגיע להבנות עם חמאס לקראת פיוס, עלול להתברר כמקח טעות. עכשיו יותר מתמיד.

מזה חודשים רבים שורר בגדה המערבית מה שמוגדר על ידי בכירי מערכת הביטחון "חוסר שקט מדאיג", המתבטא בהתארגנויות מקומיות כדי לבצע פיגועים נגד ישראל.

בסיכום השנתי של שב"כ לשנת 2013 ("נתונים ומגמות בטרור") נכתב כך: "עלייה בהיקף הטרור באיו"ש בדגש על איזור יהודה.... רוב ההרוגים (הישראלים) הם כתוצאה מפיגוע, שבוצע בידי תשתיות מקומיות, וחלקן בדפוס 'המפגע הבודד'". מגמה זו תפסה תאוצה מוגברת בחודשים האחרונים.

רוב ההתארגנויות הללו, עליהן הצביע שב"כ, מתקיימות במחנות הפליטים בגדה, באזורי מצוקה מועדים כגון ג'נין ושכם. ככל שהמצוקה תגבר והאבטלה בשטחים תעמיק, ההתארגנויות המקומיות הללו, המבטיחות אתגר ותעסוקה חלופית לצעירים מיואשים ומתוסכלים, יתרחבו לאזורים נוספים.

המשוואה של משבר כלכלי חמור ברשות כמאיץ מוכח לפרץ אלימות אינה מוטלת בספק. את הקישור הזה עשו לפני כחודשיים [6 בפברואר] מומחי קרן המטבע הבינלאומית. בדו"ח שפרסמו במהלך המשא ומתן בין ישראל לרשות, הם העריכו כי כישלון המגעים יוביל למשבר כלכלי ברשות הפלסטינית. וזאת בלי לקחת בחשבון את הסנקציות הישראליות, שיחמירו עוד יותר את מצבה הכלכלי הרעוע ממילא של הרשות.

בראיונות שהעניק ראש הרשות הפלסטינית, אבו מאזן, לאמצעי התקשורת הישראליים לאחר פיצוץ המשא ומתן והשעיית המגעים, הוא הודה, בטון של גאווה, שמתקיים שיתוף פעולה ביטחוני יעיל עם ישראל ואף קיימת מערכת יחסים טובה מאוד ברמה האישית עם ראש השב"כ, יורם כהן. שיתוף פעולה ביטחוני זה, שנמשך מאז תום האינתיפאדה השנייה, מנע התארגנויות וסיכל פיגועים רבים בישראל.

לעתים קרובות, מנגנוני הביטחון הפלסטינים, בעיקר מנגנון הביטחון המסכל בגדה, הואשמו כמשתפי פעולה עם ישראל. לכן, הציפייה ששיתוף פעולה שכזה ימשיך להתקיים ביעילות לאחר הטלת סנקציות כלכליות, ולאחר שישראל תיתפס כמי שפגעה בפרנסתם, הינה מוגזמת ולא מציאותית.

המשא ומתן המדיני התרסק, האופק המדיני לוט בערפל, ובהמשך ישיר לכך הרצון והמוטיבציה לבצע פיגועים נגד ישראל על ידי מפגעים בודדים או התארגנויות מקומיות גובר. אבל אם מנגנוני הביטחון הפלסטינים, האמורים להילחם בטרור, יהיו עסוקים וטרודים בדאגה הקיומית שלהם ושל בני משפחותיהם, לא ניתן יהיה לצפות מהם שיבלמו גורמי תסיסה שונים ברשות ויעצרו מתכנני פיגועים נגד ישראל.

הנשק המיושן שישראל מתמידה לעשות בו שימוש, נשק הסנקציות הכלכליות, הוכח כבר כנשק מסוכן. הוא עלול גם הפעם להתפוצץ לנו בפנים. 

More from Shlomi Eldar

Recommended Articles