דילוג לתוכן העיקרי

אובמה מתביית על סוריה

נשיא ארצות הברית מעניק עדיפות עליונה לטיפול באיום הטרוריסטים מסוריה, ובה בעת קורא להגברת התמיכה הצבאית בכוחות האופוזיציה.
U.S. President Barack Obama speaks to U.S. troops deployed in Afghanistan during an unannounced visit to Bagram Air Base in Kabul, May 25, 2014. REUTERS/Jonathan Ernst (AFGHANISTAN  - Tags: POLITICS MILITARY)   - RTR3QSY3o

נשיא ארצות הברית ברק אובמה קרא השבוע לאמץ אסטרטגיה חדשה וגלובלית למלחמה בטרור, שתכלול את שילובן של בנות בריתה של אמריקה הגובלות בסוריה כדי להתמודד עם הפליטים והטרוריסטים שחוצים את גבולות המדינה.

בנאום שנשא ב-28 במאי בפני צוערים באקדמיה הצבאית בווסט פוינט, אמר אובמה כי הסכנה שמקורה בטרוריסטים בסוריה מהווה כיום איום ישיר על ארצות הברית.

"שעה שמלחמת האזרחים בסוריה זולגת אל מעבר לגבול, מתעצמת יכולתם של ארגונים קיצוניים ולמודי קרבות לפעול נגדנו", אמר הנשיא.

עוד בינואר זיהינו כאן את [שני] ההיבטים העיקריים בהשקת האסטרטגיה חדשה לטיפול במשבר הסורי: מאמץ אזורי משותף מצד כל שכנותיה של סוריה למלחמה בטרור, וכן הגברת הסיוע ההומניטרי.

לגישתו של אובמה יש יתרון נוסף: ניתן לבחון באמצעותה את איראן בנושא הסורי, כפי שהסברנו בטור הזה בשבוע שעבר. פקידים איראניים מגדירים בעקביות את המלחמה בטרור בסוריה ואת הסיוע ההומניטרי כעדיפות עליונה, ומנאומו של אובמה עולה שהאינטרס הזה משותף גם לארצות הברית.

אובמה הזהיר בנאומו מפני הישענות יתרה על גישה צבאית בסכסוכים כמו זה שבסוריה - שאין להם אף פעם פיתרון צבאי בלבד. על רקע זה, קריאתו של הנשיא ''להאיץ'' את הסיוע הצבאי לכוחות האופוזיציה הפועלים בסוריה נשמעה תמוהה, שהרי השלכותיו של סיוע צבאי עלולות להיות הארכת המלחמה, כפי שכותב גם ג'פרי ארונסון.

אפשר אמנם לשקול בחיוב תמיכה בכוחות המתונים יותר בקרב המורדים, זאת כאמצעי למינוף פיתרון פוליטי, ובטור הזה אף תמכנו בתרחיש כזה. עם זאת, קשה לכלול את ''האצת הסיוע'' בהקשר הרחב יותר של מערכה אזורית למלחמה בטרור, שלא לדבר על חילופי משטר בסוריה, ודאי לא ברמת הסיוע עליה דובר.

בנאומו אמר אובמה עוד, שארצות הברית חייבת ללמוד לקח ''מההצלחות ומהליקויים בנסיון שלנו בעיראק ובאפגניסטן,'' כחלק מהגישה החדשה למלחמה בטרור. והוא צודק.

בעניין זה מן הראוי אולי לחשוב חשיבה רחבה יותר ולהתאים למציאות את הציפיות באשר להקמתה של אופוזיציה סורית חמושה לעילא - כזו שתילחם הן באל-קאעידה ובארגונים המסונפים לו והן בכוחות המשטר הסורי המגובים על ידי איראן והחיזבאללה. במיוחד בהתחשב במאזן הכוחות הנוכחי בסוריה, וברקורד הבעייתי של ארצות הברית בעיראק ובאפגניסטן - שם היא פועלת עשר שנים ויותר באימון וסיוע לכוחות הצבא הלאומיים.

בעיראק פולס של אל-מוניטור דווח על כך שכוחות הביטחון הלאומי של עיראק במחוז אנבאר מנהלים קרבות מרים - לפעמים אבודים מראש - נגד אותם ארגוני הטרור שנלחמים במשטר הסורי. גם כוחות הביטחון של אפגניסטן עמדו בפני אתגרים דומים במאבקם בטליבאן.

די בכך כדי להבין ש"סיוע והכשרה צבאיים" - כשלעצמם - אינם ערובה לבניית כוח צבאי יעיל, במיוחד במקרה הסורי, כשכוחות האופוזיציה המתונים נמצאים בעמדת נחיתות בכל החזיתות אל מול צבאות מנוסים וארגונים חמושים הרבה יותר מהם.

תומכי האופוזיציה הסורית ממצים לעת עתה את המירב מגישתו זו של הנשיא אובמה; הם מנסים להרחיב את התמיכה בקונגרס ולהחזיק מעמד עד 2016, בתקווה שממשל אמריקאי חדש יגדיל את תמיכתו במאבקם.

בקונגרס נתקבלה בינתיים קריאתו של הנשיא "להאיץ את הסיוע" בתגובות מעורבות. בוועדת הכוחות המזוינים של הסנאט, בראשותו של קרל לוין, נציג הדמוקרטים ממישיגן, הגישו כמדי שנה את הצעת חוק הרשאת ההגנה הלאומית, המנוסח כך שיתאפשר למחלקת ההגנה לקחת על עצמה משימות הכשרה וסיוע צבאי ולהגבירן. אלה מנוהלות כיום בידי סוכנות הביון המרכזית (CIA).

מצד שני, בתת הוועדה להקצבות הסנאט בנושא ביטחון, שדנה בהצעת החוק השנתית למימון הפנטגון, הוסיפו מגבלות ותנאים לכל סיוע צבאי מצד ארצות הברית, כך מדווח ג'וליאן פקה. חבר הקונגרס הרפובליקני רודני פרלינגהויסן, נציג ניו ג'רזי ויושב ראש תת הוועדה, התנגד לבקשתו של אובמה לאשר פעולה צבאית אמריקאית בסוריה בספטמבר 2013.

ואולם, הדיונים המתקיימים בוושינגטון עלולים להיראות לסורים עצמם ולתושבי האזור כולו מנותקים מהמצב בשטח.

ז'אן עזיז דיווח מדמשק, כי פקידי הממשל הסורי נראים רגועים ובטוחים בעצמם, ועסקו בעיקר בהעלאת מספר הבוחרים לקראת הבחירות שהתקיימו ב-3 ביוני.

סמי נאדר דיווח מביירות, שאת רחובותיה גודשים אלפי גולים סורים שיצאו להצביע בבחירות המתקיימות בסוריה.

אדוארד דארק כתב השבוע מחאלב על הביזה הנפוצה והשיטתית שמבצעים הן כוחות המשטר והן המורדים, ביזה שאפשר לתאר כ"נשק של מלחמה":

"הספסרות הזו שיצאה משליטה אינה מסתכמת אך ורק בגניבה שגרתית. למרבה הצער, היא כוללת גם ביזה של אוצרות לאומיים ושל אתרים ארכיאולוגיים, שאיבה לא חוקית של נפט גולמי ואף ניצול גס של המחסור ושל נסיבות חייהם העגומות של אזרחי המדינה, במיוחד באזורים תחת מצור. הניצול הזה הוא המתועב יותר מהכל, כי הוא ניזון ממצבם האומלל של אחרים".

לסיכום, הנשיא אובמה העלה את ארצות הברית על הדרך הנכונה לטיפול בסוגיה הסורית. האיומים על ארצות הברית ועל בנות בריתה נובעים מעליית ארגוני הטרור ומהמחיר הכבד שגובים המשבר ההומניטרי ובעיית הפליטים. לסוגיה הסורית יש להתייחס בהקשר של מערכה אזורית וגלובלית נגד הטרור, ומשבר הומניטרי חריף המחייב התייחסות גלובלית דחופה.

כל אותם קולות הקוראים לארצות הברית "לעשות יותר", כלומר להגביר את האספקט הצבאי של מלחמת האזרחים הברוטאלית, מעבר לכוונתו של הנשיא "להאיץ את התמיכה" באמצעות מדיניות נמוכת פרופיל לטובת חילופי משטר, מוזמנים לקחת על עצמם גם את נטל ההסבר: כיצד אמורה הגישה הזו לשים קץ למלחמה ולטרגדיות שהיא מייצרת, וטובה שעה אחת קודם; איך זה אמור להסתיים, בהתחשב בניסיונות העבר בעיראק ובאפגניסטן; איך זה אמור להביס את הטרוריסטים, שמחריבים חלקים מסוריה ומעיראק ומאיימים על ארצות הברית ועל בנות בריתה; ואיך זה אמור להרחיק את ארצות הברית מהמדרון החלקלק של התערבות צבאית עמוקה, שהאמריקאים עצמם אינם מעוניינים בה.

 

More from Week in Review

Recommended Articles