באפריל האחרון [2016] נחנך במבנה ישן ומשופץ בתל אביב ״מרכז קהילתי דב הוז״. מאז, מעיד נדב אבנרי, מנהל המרכז, הוא זוכה לתנועה בלתי פוסקת של מבקרים ש״מכניסים ראש בדלת ושואלים מה עושים פה ומתי מתחילה פעילות שמותאמת להם״.
שגשוגו המחודש של המקום מעיד על גלגולו של מבנה בישראל: הוא הוקם ב-1938 כ"בית צעירות מזרחי" לשיכון ילדי עליית הנוער, ובהמשך הפך לפנימייה ולבית ספר לבנות. ב-1999 ננטש המבנה ומשך אליו חסרי בית ונרקומנים, כמעין יבלת בלבה של תל אביב על אדמה יקרה. בקיץ 2011 הפך המבנה ההיסטורי והנטוש לסמל של מחאת יוקר המחיה, כשפעילים חברתיים השתלטו עליו באופן לא חוקי, הקימו בו מעין מרכז קהילתי עצמאי והפעילו חוגים וכיוצ"ב.
למרות היוזמה החיובית של הפעילים החברתיים, אשר התקבלה באהדה בציבור, עיריית תל אביב פינתה אותם מהמקום תוך הבטחה לשפץ את המבנה. ניתן לראות בכך הוכחה לסדר עדיפויות לקוי של העירייה – אשר מעדיפה בניין נטוש במרכז העיר על פני יוזמה חברתית - לא מוסדרת חוקית אמנם אבל יעילה מאוד. האם העירייה הייתה טורחת לשפץ את הבניין גם אלמלא המחאה והשתלטות הפעילים החברתיים עליו? גם אם כן, אפשר להניח שאלו היוו זרז לעניין.
מרכז קהילתי דב הוז משמש כעת קומפלקס קהילתי וחינוכי הכולל גם אשכול גני ילדים. ״נעשה כאן הליך של שיתוף הציבור שהעירייה גאה בו״, אומר אבנרי לאל-מוניטור, ״העירייה עירבה (בפרויקט) את הציבור באופן רחב ונגיש. היא ערכה אירוע במקום לפני תחילת השיפוצים בהשתתפות מאות תושבים מכל הגילאים, וקיימה הליך אינטרנטי של העלאת רעיונות לשימושים מצד התושבים. גם היו קבוצות מיקוד. על סמך כל אלה, לצד צרכים חינוכיים-פורמליים של העירייה, נקבעו שימושי המבנה״.
AL-MONITOR All-Access gives you unlimited access to all our journalism, the full Daily Briefing, exclusive interviews, premium newsletters, and live events — for less than $2/week.
