אנשי הפת"ח בעזה פוחדים לדבר בגלוי. פעם הם היו שליטיה של הרצועה, חלקם בתפקידים בכירים במנגנוני הביטחון. אחר כך באה ההפיכה של חמאס [2007] ומי שלא הצליח להימלט משם אל הגדה, נאלץ לחיות תחת מעקב מתמיד ומגבלות חמורות. מבחינת חמאס, גם בימים של ממשלת אחדות ותהליכי פיוס, אין אמון באנשי הפת"ח, הם תמיד חשודים בעיניו.

כאשר החל מבצע "צוק איתן" [8 ביולי], אנשי פת"ח בעזה אולצו לשהות ב"מעצר בית". איש לא זכר או לא רצה לזכור שמספר שבועות לפני כן [אפריל 2014] נחתם הסכם פיוס עם חמאס והוקמה ממשלת אחדות. השנאה ביניהם כה תהומית, כך שאפילו בימים בהם צה''ל תקף בעוצמה מטרות נרחבות ברצועת עזה, אנשי חמאס לא חסו על פעילי הפת"ח.

את המתח העצום בין חמאס לפת"ח, שגלש בימים האחרונים גם לגדה, ניתן להסביר בעיקר בהקשר של מצבה של תנועת חמאס בימים שאחרי מבצע "צוק איתן". יש פער עצום בין הכרזותיהם של מנהיגי התנועה בדבר ניצחון גדול על ישראל לבין התחושה של רוב הציבור הפלסטיני בעזה לגבי תוצאות המלחמה. עובדי חמאס, אנשי המנגנונים האזרחיים, קיבלו אמנם את משכורותיהם, אך חלקים רבים בעזה, בצפון ובדרום, הפכו לעיי חורבות. תושבי הרצועה שומעים השכם והערב על שיקום וסיוע וסוף הסגר המחניק, אך בפועל דבר לא השתנה. התחושה הרווחת היא כי מה שהיה הוא שיהיה.

רגע אחרי שהוכרזה הפסקת אש [16 באוגוסט], ירדה עזה במידה רבה מהכותרות. ההתעניינות התקשורתית הבינלאומית פחתה באופן משמעותי, והתושבים חזרו לכאורה למאבק הישרדות קיומי יומיומי.