פריימריז ונפוטיזם: סופו של הקשר המשחית?
שיטת הפריימריז במפלגות הגדולות מנעה במשך שנים את צמצום תופעת הנפוטיזם בחברות הממשלתיות. תקנות חדשות ומחמירות עליהן חתם שר האוצר הן תחילתו של תהליך הבראה הכרחי בחברות הללו למען שוויון הזדמנויות תעסוקתי.
בשנת 2007 חשף מבקר המדינה דאז, מיכה לינדנשטראוס, שכמעט רבע מהעובדים בשמונה החברות הממשלתיות הגדולות במשק הם קרובי משפחה, והזהיר מפני "היווצרות חמולות בתאגידים ציבוריים". בדוח פירט המבקר כיצד בנמלים הגדולים, בחברת החשמל, בחברת מקורות (חברת המים הלאומית) וברשות שדות התעופה - מקומות עבודה בהם השכר נחשב לגבוה יחסית ותנאי ההעסקה טובים, הנפוטיזם חוגג.
הניסיון שנעשה בעקבות הדוח לצמצם את ממדי התופעה באמצעות תקנות מיוחדות, שכללו למשל חובת אישור מיוחד של דירקטוריון החברה לקליטת עובדים חדשים שהם קרובי משפחה – נכשל. אחוז המועסקים בחברות הללו שהם קרובי משפחה לא ירד.
העובדה שאף גורם ממשלתי לא התאמץ כלל לאכוף את התקנות הללו, שבאו לתקן עיוות מובנה בשוויון ההזדמנויות בקבלה למקומות עבודה ציבוריים "חזקים", קשורה קשר ישיר למבנה המפלגתי ובעיקר לשיטת הפריימריז.
אלה היו השנים הרעות של מפקדי הענק במפלגות הגדולות: הליכוד, העבודה, ומפלגת "קדימה" שזה עתה קמה, אך התאפיינה מיד עם הקמתה באותם חוליים. הוועדים הגדולים במשק הבינו את הפוטנציאל מיד, ונדדו מהליכוד והעבודה לקדימה, כדי להיות קרובים לשלטון. כך הפכו גם חברי הכנסת של המפלגה החדשה, שבאה לקדם "פוליטיקה חדשה", לשבויים בידי הפוקדים הגדולים כגון ראשי ועדי הרכבת, חברת החשמל, אגד והנמלים.
