בעוד קריסתו של בית החולים הדסה בירושלים ממשיכה להדהד בכותרות הראשיות של מהדורות החדשות והעיתונים, ביומיים האחרונים דווח על התפקדות המונית לליכוד של עובדי הנמלים באשדוד ובחיפה. על פי הדיווחים, המטרה היא הפעלת לחץ פוליטי על חבר המפלגה, שר התחבורה ישראל כץ, שיגרום לו לעצור את התוכנית להקמת נמלים פרטיים בישראל.

לכאורה, אין קשר בין המשבר הפיננסי בבית החולים, שמקורו בניהול כושל, לבין מאבקם הכוחני של עובדי הנמלים. אולם האמת היא שמדובר בשני תסמינים לאותה המחלה המאפיינת את המשק הישראלי: גופים ציבוריים או חצי ציבוריים כמו בית החולים הדסה, הנמלים, חברת החשמל, קופות החולים ורשות השידור, מנוהלים על ידי קבוצות כוח אינטרסנטיות בחוסר יעילות וללא פיקוח אמיתי. מערכות ענק שנשענות על כספי ציבור מהלכות אימים על המערכת הפוליטית.

בית החולים הדסה קרס בגלל ניהול כושל שממדיו הולכים ונחשפים מדי יום. למדינה לא הייתה יכולת ולא רצון לפקח על גוף פרטי, אולם כעת, כשקופת המזומנים שלו אזלה והוא מצוי בהקפאת הליכים, היא זו שנקראת לחלצו מהבוץ. אלה לא רק הבונוסים השמנים של המנכ"ל, הפרופ' שלמה מור יוסף, ומשכורות העתק של כמה מהרופאים. זו הייתה תרבות ארגונית שלמה, בזבזנית, לא יעילה, חסרת שקיפות ולא מפוקחת.

בנמלים אלה ועדי העובדים החזקים שנשלטים על ידי דמויות כוחניות, כמו יו"ר ועד עובדי נמל אשדוד, אלון חסן. הם חוסמים בגופם רפורמה שנועדה לייעל את המשק, ומהלכים אימים על הפוליטיקאים. בפעם הקודמת החליט חסן לנסות לחסל את הקריירה הפוליטית של יו"ר מפלגת העבודה לשעבר, שלי יחימוביץ', שהעזה לצאת נגדו ולטעון שהוא גורם נזק לעבודה המאורגנת. חסן ומקורביו התגאו אז בכך שהחלו לפקוד מאות מעובדי הנמל ובני משפחותיהם כדי למנוע את בחירתה של יחימוביץ' בפריימריז לראשות המפלגה. כשהובסה בנובמבר האחרון, הם התגאו שסייעו לזה לקרות.