אנשי שירות הביטחון הכללי (השב"כ) מפתחים במשך השנים עור עמיד במיוחד בפני ביקורת. כשפעילי זכויות אדם תוקפים אותם על עינויים של עצירים פלסטינים, הם תכופות מתעלמים או מסתפקים בהכחשה קצרה. כך הם גם בדרך כלל נוהגים כל אימת שארגוני ימין קיצוני מאשימים אותם בשימוש באמצעים פסולים בחקירת חשודים יהודים. אבל השבוע [6 בינואר] הם חרגו ממנהגם. בהודעה לעיתונות המתייחסת לחקירת רצח תושבת הכפר בידיא, עאישה ראבי, שהותירה אחריה שמונה יתומים, הסתער השב"כ על "גורמים בעלי אינטרס להכפיש את הארגון ועובדיו וליצור דה לגיטימציה לפעילותו". בהודעה יוצאת דופן בחריפותה, מדגיש הארגון כי פעילותו נגד טרור, באשר הוא, מתבצעת בהתאם לערכים ממלכתיים. אשר על כן, הוא מצפה "לגינוי ולאי שיתוף פעולה" עם אותם גורמים.

המשפט האחרון צריך לזעזע את אמות הספים מדן ועד אילת. אין מדובר בו על אירוע נקודתי חולף. לפנינו קריאת מצוקה של זרוע ביטחונית מרכזית, המבקשת להגן על מדינת ישראל מפני מחתרת אנטי ממלכתית שאינה מכירה בחוקיה ובמשפטיה. בשנה החולפת (עד אמצע דצמבר 2018) תיעדה מערכת הביטחון 482 מעשי אלימות מצד מתנחלים ופעילי ימין נגד פלסטינים בגדה המערבית – עלייה של יותר מפי שלושה לעומת השנה הקודמת (2017). האירועים כוללים יידוי אבנים, חבלה בבתים ובמכוניות, כריתת עצים וריסוס כתובות. פעילי זכויות אדם הפועלים בגדה טוענים כי הנתונים הללו אינם משקפים את המציאות, שכן הפלסטינים איבדו את אמונם במשטרת ישראל ובמקרים רבים הם אינם טורחים לדווח על התנכלויות מצד בריוני המאחזים.

אלה הם אותם חוגים שמהם בקעה זעקת הקוזק הנגזל בעקבות מעצרם של החשודים ברצח ראבי. אליהם מתכוון השב"כ בראש וראשונה באמירה כי "מן הראוי" לגנות את משמיציו. מן הסתם, הארגון ציפה שהממונה הישיר עליו, ראש הממשלה בנימין נתניהו, ימהר להתייצב לצידו. אך רק יומיים אחרי פרסום ההודעה, אנוס על ידי הצלחת השב"כ להוביל לחיסולו של טרוריסט פלסטיני, יצא נתניהו ידי חובתו בחצי פה, לאמור [8 בינואר]: "השב"כ עושה את עבודתו במקצועיות ובמסירות. אין שום מקום להתקפות עליו."