ההידרדרות בסקרים לנתון חד-ספרתי והקולות הגוברים להדחתו של יושב ראש מפלגת העבודה אבי גבאי יומיים לאחר שהודיע במפתיע ב-1 בינואר על הגירושין משותפתו למחנה הציוני ציפי לבני, מעידים על כישלון ניסיונו לשנות את המפלגה שהנהיגה בעבר את המדינה. בנאום הברוטלי שבו בישר על החלטתו להיפרד מלבני וממפלגתה, התנועה, צף ועלה תיאור שהעיד יותר מכל על כך שגבאי לא נקלט במפלגה ושהעלבון שלו מכך צורב. הוא סיפר על המעברה בירושלים שבה גר בשנות החמישים כבן למשפחה שעלתה ממרוקו. "גדלנו בצריפי אזבסט ומסביב להם בניינים חדשים שגרו בהם משפחות משכילות יותר ובמעמד כלכלי טוב יותר. חלק מהילדים של הבניינים היו חברים טובים שלנו. חלקם התנשאו עלינו, ילדי הצריפים. כבר מגיל קטן בחרתי שלא לתת כוח למתנשאים. לא לתת כוח למי שאומר לי שאין לי סיכוי."
מעבר לסיבות הפוליטיות להחלטתו של גבאי להיפרד מלבני, תיאור שנות ילדותו מצביע על גורם לא פחות משמעותי - תחושת קיפוח של תושב מעברה מזרחי מול האשכנזים המבוססים והמתנשאים, שאותם לבני מייצגת בעיניו.
אבי גבאי, כידוע, עשה דרך ארוכה מהמעברה לקריירה מצליחה, שבשיאה שימש מנכ"ל בזק, חברת התקשורת הגדולה בישראל, ושממנה פרש עם הון המוערך ביותר מ-50 מיליון שקל. מהמגזר העסקי הוא עבר לפוליטיקה, אל מפלגת כולנו של משה כחלון ומונה לתפקיד השר לאיכות הסביבה, עד שהתפטר ב- 2016 .
גבאי, שגדל בבית ליכודניקי, הצטרף רק לפני כשנתיים לעבודה. כמעט מיד זכה בבחירות לראשות המפלגה. וזאת לאחר שהתרברב שיקצור 30 מנדטים עבורה והבטיח שיעביר מצביעים מהליכוד לעבודה. אבל בדיוק ההפך קרה. כפי שציינה עמיתתי מזל מועלם, גבאי ניסה לקרוץ לבוחרים של הליכוד רק לא הבין שבוחרי העבודה והליכוד אינם מדברים אותה שפה ואינם חולקים אותו די.אן.איי.
AL-MONITOR All-Access gives you unlimited access to all our journalism, the full Daily Briefing, exclusive interviews, premium newsletters, and live events — for less than $2/week.
