ובינתיים, בעזה: האמת היא, שמעטים מתעניינים במה שמתרחש בעזה. הרצועה, שריכזה אליה לא מעט תשומת לב עולמית במהלך ובעקבות מבצע "צוק איתן" בקיץ שעבר [יולי-אוגוסט 2014], נדחקה לקרן זווית. על פי נתונים שנמצאים בצה"ל, מדד ההתעניינות העולמית בעזה נמצא באחת מנקודות השפל ההיסטוריות שלו. מכיוון שכרגע הרצועה לא בוערת, היא מפסיקה לעניין. העולם ממוקד במשא ומתן בין איראן למעצמות, במלחמת הכל-בכל בסוריה, לבנון ועיראק, בהתקדמות המוטרפת של דאע"ש ואולי גם במתרחש בתימן ובלוב. עזה נשכחה.
זה לא אומר שלא קורים דברים. אולי אפילו דרמטיים. לא מזמן אמר נשיא המדינה ראובן (רובי) ריבלין, שהוא איש הימין האידיאולוגי, במענה לשאלה האם ניתן לדעתו להידבר עם חמאס: "אין לי רתיעה מלנהל משא ומתן עם כל אחד שמוכן לנהל איתי משא ומתן". בימים רגילים, זו הצהרה דרמטית. בימים אלה, בהם תשומת הלב נתונה לחזיתות אחרות, ההצהרה הזו עוברת כמעט מתחת לרדאר.
מאחוריה, מסתתרת דרמה מדינית-ביטחונית לא קטנה. ראשית, חשוב להגיד שבין ישראל לחמאס יש הידברות ממושכת ומסועפת, אך לא ישירה, באמצעות קטאר. אותה קטאר, שישראל דחתה בבוז את יוזמת התיווך שלה בשלבים הראשונים של "צוק איתן", והעדיפה על פניה את המצרים. כן, אותם מצרים שלא רוצים עכשיו לשמוע על עזה. אבל זוהי רק ההתחלה.
גורם נוסף שמתווך בין ישראל לחמאס הוא האו"ם. עד לאחרונה עשה את זה שליח האו"ם למזרח התיכון רוברט סרי, והפעילות נמשכת גם עכשיו, מול מתאם פעולות צה"ל בשטחים האלוף יואב (פולי) מרדכי.
AL-MONITOR All-Access gives you unlimited access to all our journalism, the full Daily Briefing, exclusive interviews, premium newsletters, and live events — for less than $2/week.
