ערב ההצהרה הדרמטית על השגת הסכם המסגרת בין איראן למעצמות, עוד היו בירושלים פקידים ונבחרי ציבור ששקלו להסב את שמה של העיירה השוויצרית השלווה לוזאן, לשם המפורש: מינכן, עם רמיזה עבה ובוטה להסכם ההיסטורי ההוא [1938], ערב מלחמת העולם השנייה.
צמרת השלטון הישראלי הכינה מתקפת נגד חריפה לרגע בו, אם וכאשר, יוצגו פרטי "הסכם הכניעה" בנוסח צ'מברליין בין איראן למעצמות. "פשיטת רגל מוסרית", כך כינה את ההסכם המתגבש ואת המשא ומתן שקדם לו סגן שר החוץ צחי הנגבי, בראיונות שהעניק בשבועיים האחרונים. הנגבי, אחד הפוליטיקאים המפוכחים והמנוסים בישראל הוא גם מקורבו האולטימטיבי בשנתיים האחרונות של בנימין נתניהו. יחד איתו התראיינו בשצף כל המומחים והמקורבים האחרים, בראשם השר לענייני מודיעין יובל שטייניץ, גורמים ביטחוניים, אנשי מוסד לשעבר, וכמובן נתניהו עצמו, בהצהרות חוזרות ונשנות, על בסיס כמעט יומי.
ביום חמישי בערב [2 באפריל], כשיצאו שר החוץ האיראני מוחמד ג'וואד זריף והנציבה העליונה של האיחוד האירופי לענייני חוץ וביטחון פדריקה מוגריני לעיתונאים, נתפסה ירושלים להלם ואלם.
ראשית, עצם השגת הסכם המסגרת סתר את ההערכות בישראל לפיהן בסיבוב הנוכחי בלוזאן לא יושג הסכם והדד-ליין יידחה שוב, לסוף יוני (שהוא בעצם הדד-ליין המקורי). שנית, עקרונות ההסכם הפתיעו את גורמי ההערכה בישראל ובעיקר את הדרג המדיני. לא, אין בסביבתו של בנימין נתניהו, וגם בסביבתו של משה (בוגי) יעלון, אדם אחד שיודה שמדובר בהסכם טוב, אבל יש בהסכם הזה כמה אלמנטים שמרחיקים אותו מרחק רב מהגדרתו כ"הסכם רע".
AL-MONITOR All-Access gives you unlimited access to all our journalism, the full Daily Briefing, exclusive interviews, premium newsletters, and live events — for less than $2/week.
