באזכרה לדוד בן גוריון שהתקיימה בשבוע שעבר (27 בנובמבר) חרג הנשיא לשעבר, שמעון פרס, מכללי הטקס המקובלים באירועים ממלכתיים מעין אלה. בנוכחותם של אורחים רמי מעלה ועיתונאים מהארץ ומהעולם, הגדיר פרס את הצעת חוק הלאום כ"ניסיון לשעבד את מגילת העצמאות לצרכים פוליטיים חולפים". חצי הביקורת כוונו ישירות אל ראש הממשלה בנימין נתניהו, שבא אף הוא לכבד את זכרו של ראש הממשלה הראשון. אין זה דבר של מה בכך, שנשיא לשעבר מאשים ראש ממשלה מכהן בשימוש פוליטי קצר מועד במסמך המכונן של התנועה הלאומית של מדינתם.
לכאורה, מניעיו של נתניהו שקופים לעיני כל: הקואליציה מתנדנדת, הבחירות מבצבצות, הסקרים מראים שהציבור שובר ימינה, וראש הממשלה לוחץ בכל כוחו על הדוושה. הוא רוצה להבטיח שאיש לא יעקוף אותו מימין בדרך אל הקלפי. זו פרשנות לגיטימית, אך חלקית ביותר ולא לגמרי הוגנת. לכאורה, המהלך נועד להרחיק את הימין הקיצוני מהשלטון במדינת ישראל באמצעות משיכת קולות אל הימין המתון. למעשה, הוא מרחיק את האפשרות של הקמת מדינה פלסטינית לצדה של ישראל.
העוקץ נעוץ בדברים שאמר נתניהו בישיבת סיעת הליכוד בכנסת שהתקיימה ב-24 בנובמבר. ראש הממשלה הבטיח כי החוק ישמור על מדינת ישראל "כמדינת העם היהודי - ורק שלו". בדגש על "ורק שלו". המסר הזה מתכתב עם דברים שאמר נתניהו בישיבת מליאת הכנסת ב-19 במארס. "אי אפשר לשנות את העבר" קרא אז נתניהו מספסלי המליאה, בישיבה לכבוד ראש ממשלת בריטניה דיויד קמרון, "לא העבר התנ"כי ולא הפוסט תנ"כי ולא מה שקרה בארץ ישראל במאה ה-19 ובמאה ה-20". הוא היה מוכן להסכים כי "יש צד פלסטיני מ-43'", לא שנה אחת קודם.
הכחשת קיומו של עם פלסטיני וביטול זיקתם ההיסטורית של הפלסטינים ליפו ולחברון היא לחם חוק בסביבתו הקרובה של נתניהו. בספר זיכרונותיה Leap of Faith Memoirs of an Unexpected Life מספרת המלכה נור, אלמנתו של חוסיין מלך ירדן, כי בשיחה שקיימה עם שרה נתניהו באוקטובר 1997, טענה אשת ראש הממשלה שכאשר היהודים הגיעו לאזור לא היו בו ערבים כלל. לדברי האשה הקרובה ביותר לבנימין נתניהו "הם [הפלסטינים] באו לחפש עבודה כאשר אנחנו הקמנו ערים. לפני כן לא היה שם דבר".
AL-MONITOR All-Access gives you unlimited access to all our journalism, the full Daily Briefing, exclusive interviews, premium newsletters, and live events — for less than $2/week.
