למשמע נאומו לאומה של נשיא ארה"ב ברק אובמה על המערכה הצבאית נגד המדינה האיסלאמית (10 בספטמבר), קשה היה שלא להיזכר בהכרזת המלחמה של הנשיא בוש האב נגד סדאם חוסיין [1991]. במלחמת המפרץ הראשונה, כמו היום, רתם הממשל האמריקאי קבוצה של מדינות מערביות וערביות לקואליציה בינלאומית ואזורית. גם אז התייצבה הקואליציה מול אויב משותף, ששלח זרועות אלימות מעיראק לסביבתה הקרובה והרחוקה. זאת ועוד, לפני 23 שנה, נותרה ישראל מחוץ לזירה הצבאית. ראש הממשלה יצחק שמיר נעתר להפצרותיו של הנשיא בוש וריסן את חבריו לממשלה, שדרשו להגיב בכוח על מטחי הטילים מעיראק ללב הארץ.
גם היום, בשעה שארגון דאע"ש מתקרב לגבולותיה, ישראל, בעלת בריתה הקרובה ביותר של ארה"ב, צופה מן הצד על מהלכיה של המעצמה הגדולה ושותפיה. מזכיר המדינה ג'ון קרי ומזכיר ההגנה צ'אק הייגל פסחו על ירושלים בדילוגיהם האחרונים באזור. שוב מרחף סימן שאלה מעל התזה שלפיה ישראל היא הנכס האסטרטגי החשוב ביותר של ארה"ב באזור. ראש הממשלה בנימין נתניהו, ממובילי התזה הזאת, נאלץ להתנחם בכותרת הראשית של חינמון הבית שלו , ישראל היום, שציטטה "דיפלומט מערבי" אלמוני, אשר סיפר לסוכנות רויטרס כי ישראל סיפקה לקואליציה מידע מודיעיני ותצלומי לוויין.
עם זאת, בכל הנוגע לצד הישראלי יש שוני מהותי בין מלחמת המפרץ הראשונה לבין הקרב נגד המדינה האיסלאמית. בראשית שנות ה-90 מנהיגי מדינות ערב שנמנו עם הקואליציה - ובראשן סעודיה, מצרים ומדינות המפרץ - לא היו מוכנות בשום אופן לקבל את ישראל למועדון המלחמה בעיראק. לעומת זאת, מאז ראשית שנות האלפיים, אותן מדינות לא רק מוכנות להכיר בישראל ובזכותה לחיות בביטחון בגבולות 67' - הן מציעות לכונן עמה יחסים דיפלומטיים וכלכליים "נורמליים". אם לפני מלחמת המפרץ הראשונה לא עמדה בפני ישראל האופציה להיות שותפה לקואליציה המזרח תיכונית, מאז 28 במארס 2002, היום שבו נולדה יוזמת השלום הערבית, ישראל מחמיצה את האופציה להיות חברה נכבדה במועדון הזה. אילו נעתרה להפצרות של הליגה הערבית לאמץ את היוזמה כבסיס למו"מ, הייתה עשויה לזכות בכרטיס הכניסה.
מוקדם מדי לנבא כיצד תסתיים המערכה הנוכחית שמנהלת ארה"ב באזור, אך אפשר לקבוע שכשם שסדאם חוסיין משך ב-1991 את בוש האב למזרח התיכון, וכעבור עשור אל-קאעידה משך את בנו לאזור, כך החזיר ארגון דאע"ש בספטמבר 2014 את אובמה לאותה ביצה. בוש האב הבין שסיום הכיבוש הישראלי בשטחים ויישוב הסכסוך הישראלי-ערבי הוא דבק חיוני לשימור הישגיה של קואליציית מלחמת המפרץ ולשדרוגה. למחרת המלחמה [אוקטובר 1991] גרר הנשיא ה-41 של ארה"ב את שמיר לוועידת מדריד והושיב אותו לצד נציגי פלסטין, סוריה, לבנון ומדינות המפרץ. בהמשך הוא אילץ את שמיר לבחור בין קידום תהליך מדריד, סיוע כלכלי ושימור היחסים המיוחדים עם ארה"ב, לבין קידום מפעל ההתנחלויות, הכשלת התהליך המדיני ופגיעה בסיוע הכלכלי וביחסים עם ארה"ב.
AL-MONITOR All-Access gives you unlimited access to all our journalism, the full Daily Briefing, exclusive interviews, premium newsletters, and live events — for less than $2/week.
