כמה חודשים אחרי שנבחר לראש ממשלה ב-1992, אחד מעוזריו הזמין אותי להצטרף לארוחת צהריים עם יצחק רבין במזנון הכנסת. כה מופנם היה באופיו, עד שתמיד סמך על אנשיו שיסדרו לו חברה כדי שלא יישאר לבד. שימשתי אז עיתונאי בכנסת, וראיתי בהזמנה הזדמנות לשיחה אינטימית עם ראש הממשלה החדש. תהיתי בפניו על החלטתו לשמש שר ביטחון לצד היותו ראש ממשלה. תשובתו הפתיעה אותי. "עליי הם לא יכולים לעבוד, ואותי הם לא יכולים להפחיד", אמר כשחיוך רחב על פניו, בהתכוונו לראשי הצבא. "התחייבתי לשנות את סדרי העדיפויות במדינה, והדרך היחידה שאוכל לבצע את השינוי הזה הוא באמצעות קיצוץ תקציב הביטחון. אתה מעלה על דעתך שהצבא היה מסכים ויושב בשקט אם לא הייתי גם ראש ממשלה וגם שר ביטחון?"
נזכרתי בשיחה ההיא השבוע, כששר הביטחון והרמטכ"ל עשו יד אחת בשבועות האחרונים כדי להלך אימים על הציבור הישראלי. שר הביטחון משה יעלון איים שבלי תוספת תקציבית של מיליארדים למשרדו, הוא לא יוכל להבטיח שהשקט הביטחוני יישמר במדינה. הרמטכ"ל בני גנץ הרחיק לכת אף יותר. בתחילת השבוע הודיע שהורה להפסיק את האימונים של יחידות המילואים, בטענה שלא עומדים לרשותו התקציבים שיאפשרו זאת.
זהו סרט שחוזר על עצמו מדי שנה. ראשיתו ידועה וסופו ידוע עוד יותר. לקראת תחילת הקיץ, כשדיוני התקציב נכנסים להילוך גבוה, שב הריטואל של האיומים מצד ראשי הצבא ומשתלט על סדר היום הציבורי. בניסיון למנוע פגיעה כלשהי בתקציב הענק שלו נוהג משרד הביטחון לצייר בפני הציבור הישראלי מפת איומים חובקת עולם. בשנים האחרונות כיכבו בה תרחישים של מלחמת פתע עם סוריה, התקפה בלתי צפויה מהחיזבאללה ומלבנון, והתלקחות צבאית עם מצרים. את מפת האיומים הקיומיים הוביל הגרעין האיראני.
השנה, לאור רגיעה ניכרת בחזיתות שניצבות מול ישראל, נאלצו ראשי המערכת הביטחון לגלות יצירתיות במטרה לשמר את החרדה העונתית. הם נקלעו לחששות לאור הדרישה של שרים בממשלה, ובייחוד של ראשי משרד האוצר, לערוך קיצוץ של מיליארדי שקלים בתקציב הביטחון. באוצר הסבירו שכל שקל שמקוצץ ממשרד הביטחון עשוי למצוא את דרכו לצרכים דחופים יותר בתחומי הרווחה, החינוך, הבריאות והתשתיות. כדי להקדים תרופה למכת הקיצוצים שתוכננה יצאו ראשי מערכת הביטחון למתקפת מנע, ודרשו להגדיל עוד יותר את התקציב הקיים. במשרד האוצר נדהמו ממה שכינו "החוצפה של הצבא". ראש אגף התקציבים אמיר לוי הגיב בחריפות לדרישות האלה (11 מאי) בעיתון כלכליסט: "לא יכולות להיות כאן שתי מדינות. משרד האוצר כפוף לממשלה וגם משרד הביטחון כפוף לממשלה", אמר, "למה משרד הביטחון צריך לעבוד אחרת? הרי לשמחתנו לא השתנו הנסיבות הביטחוניות".
AL-MONITOR All-Access gives you unlimited access to all our journalism, the full Daily Briefing, exclusive interviews, premium newsletters, and live events — for less than $2/week.
