משמעות התנצלותו של שר הביטחון אביגדור ליברמן על השתלחותו הגסה בנשיא אובמה ב-5 באוגוסט, בהקשר להסכם הגרעין עם איראן, כמו גם התנערות הבזק של ראש הממשלה בנימין נתניהו מהדברים, חורגת מזירת יחסי ישראל-ארה"ב; יש להניח שהדרג המדיני ייזהר עתה מלגעת בצמד המלים "הגרעין האיראני". ביחד עם האויב האיראני, הימין הישראלי עומד לאבד בקרוב את "האויב האמריקאי", ברק חוסיין אובמה. כדי להפוך את הנשיא או את הנשיאה הבאה לעוכר ישראל יידרשו כמה חודשים וכמה מאחזים חדשים. אז מי נשאר? עם טורקיה נתניהו התפייס, ולערביי ישראל הוא מציע לשגשג. מחמוד עבאס (אבו מאזן) על הקרשים והשמאל על הפנים. כמה אפשר לנפנף בחמאס ולהסית נגד ארגוני השמאל?
נכון, תמיד יהיה לו את יו״ר הבית היהודי, נפתלי בנט, בתפקיד שק החבטות. אבל שותף קואליציוני, בעיקר כזה שחובש כיפה, לא יכול להיות מוצג כאויב אמיתי. לפיכך, תפקיד הסוס הטרויאני נמסר שוב ל"מאפיה השמאלנית".
"נניח שכל התאגיד הם אנשי שוברים שתיקה?", זרק השבוע נתניהו (8 באוגוסט) בשיחה עם אנשי תקשורת מערוץ 1 ורשת ב'. לדבריו, עניין תאגיד השידור הציבורי "חמק לי במבצע צוק איתן". רוצה לומר, בשעה שחיילינו מסרו את נפשם במלחמה נגד חמאס, מפלצות השמאל חפרו בסתר מנהרה מתחת לנבחרי העם, כדי להסתנן לאולפני הטלוויזיה והרדיו. מה יותר "שמאל" מ"שוברים שתיקה", שמפיצים את דיבת חיילינו רעה בקרב הגויים?
מסרים קונספירטיביים מעין אלה נקלטים בנקל בדעת הקהל. סקר שחברת "יפעת מחקרי מדיה" ערכה בשנה שעברה [דצמבר] לקראת כנס אילת לעיתונות, גילה כי 63 אחוז מהציבור הישראלי בטוחים שהתקשורת נוטה שמאלה בסיקור נושאים מדיניים. המחקר, המסתמך על סקירת 1,200 ידיעות, טורי דעה, ראיונות וכתבות בכלי התקשורת המרכזיים, מראה כי לדעה הרווחת הזו, שהתקשורת משמשת שופר של השמאל, אין בסיס; 26 אחוז מהסיקור הציגו התנגדות להסדר עם הפלסטינים. 39 אחוז אופיין כמאוזן. כלומר, 65 אחוזים מהסיקור אינו נוטה שמאלה (רק 35 אחוז מהסיקור בתקשורת הישראלית המובילה בסוגיות המדיניות נוטה לתמוך בהסדר מדיני).
AL-MONITOR All-Access gives you unlimited access to all our journalism, the full Daily Briefing, exclusive interviews, premium newsletters, and live events — for less than $2/week.
