בימין הישראלי אין שמחה רבה יותר משמחה לאידו-חולשתו של נשיא ארה"ב ברק אובמה. במקום להתעסק בקומץ בתים שיהודים בונים במולדתם ההיסטורית ולעשות שרירים על נתניהו, אומרים במועצת יש"ע, מוטב שאובמה יפגין נחישות מול פוטין ויוציא אותו מחצי האי קרים.

שמחת העניים הזאת מעוורת את עיניהם מראות בעימות בין הרוסים לבין האוקראינים עוד אות אזהרה, מפני מה שצפוי למדינה דו-לאומית שעמיה עמוסים במשקעי עבר.

בראיון שהעניק לג'פרי גולדברג מסוכנות בלומברג [2 במארס], הודה אובמה, למעשה, שאכן יש גבול לכוחו של האיש שנושא בתואר "מנהיג העולם החופשי". ארצות הברית לא מוכנה יותר לקפוץ ראש לכל זירה מדממת בעולם, כולל במזרח התיכון. זהו הפירוש של משפט המפתח באותו ראיון: "אם לא יהיה בנראה הסכם שלום ומדיניות ההתנחלויות האגרסיבית תימשך...אם הפלסטינים יאמינו שהאפשרות להגיע למדינה ריבונית ובת-קיימא אינה בטווח השגה, היכולת שלנו להתמודד עם ההשלכות הבינלאומיות תהיה מוגבלת".

כדי להסיר ספק למה כוונו דבריו, הוסיף אובמה ואמר: "נאלצנו לעמוד על שלנו בעצמנו בפני מועצת הבטחון, בעוד שלפני עשרים שנה יכולנו לגייס תמיכה אירופית רחבה הרבה יותר". אבחנה זו קשורה ודאי לדברים ששמעה ביום שני [3 במארס] מנהיגת מרצ, זהבה גלאון, מפיו של יו"ר הרשות הפלסטינית אבו מאזן. הוא הזהיר את האורחת הישראלית, כי כישלון של מזכיר המדינה ג'ון קרי לגבש הסכם מסגרת להסדר קבע והמשך הבנייה בהתנחלויות לא יותירו בידיו ברירה אלא לפנות למוסדות האו"ם.