בשעה שהעיניים נשואות להתקוממות האלימה בגדה המערבית, המצב ברצועת עזה נדחק הצידה ותושבי הרצועה נשכחו. אולם המחסור התמידי בחשמל נמשך וזרם החשמל מתנתק לסירוגין ברוב שעות היממה. גם אספקת המים נקטעת, והמים שזורמים ברובם אינם ראויים לשתייה. רוב בארות המים ברצועה הומלחו או זוהמו, ובעזה פורחים עסקי חלוקת המים לתושבים על ידי חברות פרטיות שמטהרות מים ומציעות אותם לתושבים במכלי אגירה למשקי הבית.

בנוסף, קיים מחסור גדול בציוד ובתרופות בבתי החולים, ושיעור האבטלה עצום. יש המדברים על 45 אחוזי אבטלה ברצועה, ארגוני זכויות אדם משקללים את הנתונים ומדברים על 50 אחוזים ויותר, אך אין צורך בנתונים מדויקים - רוב צעירי עזה שאינם עובדים במנגנון השליטה של חמאס, מובטלים ומיואשים.

אבל בעיית הבעיות היא מצוקת הדיור. מחירי הדירות האמירו שחקים בגלל מדיניות אספקת המלט של ישראל, סגירת מעברי רפיח, אטימת המנהרות על ידי מצרים וכמובן ההרס הרב שנגרם למבנים ולתשתיות בעזה במבצע "צוק איתן" [יולי-אוגוסט 2014]. ישראל הטילה הגבלות חמורות על הכנסת חומרי בנייה לעזה מחשש שחמאס ישתלט עליהם לצורכי בניית מנהרות. ההגבלות על מעבר חומרי גלם ובעיקר מלט וברזל החלו עוד עם הטלת הסגר ביוני 2007, אך החמירו בעקבות חשיפת פרויקט בניית המנהרות של חמאס. החשש אינו מופרך. הזרוע הצבאית של חמאס פועלת לשקם את המנהרות גם בימים אלה, ואת מחיר ההגבלות החמורות משלמים שוב התושבים. לפי הערכות של ארגוני זכויות אדם בעזה שעמם שוחחתי לאחרונה, יש היום בעזה בין 150 אלף ל-200 אלף צעירים וצעירות בגילאי 20 עד 35 ויותר, שבוחרים לא להתחתן בגלל מצוקת הדיור. אין שום אפשרות להינשא ולהתחיל חיי משפחה ללא דיור, בעיקר כשהמצוקה קיימת גם אצל ההורים.

"אני רוצה לחתן את הבן שלי", סיפר לי חבר ותיק מעזה. "אבל בלי שאבנה לו יחידת דיור, אין שום סיכוי שהוא יוכל לשאת אישה. וגם בעתיד הנראה לעין לא נראה שעומד לחול שינוי לטובה".