זה היה תיאטרון האבסורד ממש: דקות לאחר שאביגדור ליברמן הושבע לתפקידו ב-30 במאי, ראש הממשלה בנימין נתניהו ושר הביטחון הנכנס ליברמן שוחחו עם עיתונאים על הסכמתם לפתרון של שתי מדינות לשני עמים ועל ההכרה המשותפת באלמנטים החיוביים שקיימים ביוזמת השלום הערבית מ-2002. הם ציינו שהממשלה מוכנה ומזומנה לדון בהם. נתניהו מאמין כנראה שיצליח לשטות בכולם כל הזמן. למעשה, הוא גם הצליח, לפחות חלקית: התקשורת הופתעה, וכניסתו של ליברמן למשרד הביטחון עברה בעולם כולו בצורה חלקה למדי, מבלי שאף מדינה לא טרחה להסיר פומבית את המסיכה מעל פניו.
המטרה העיקרית של הצהרות אלה היתה לשכנע את ממשל האמריקאי לנקוט עמדה מאוזנת יותר בוועידת פאריז ב-3 ביוני, ולסכל את האפשרות של לוח זמנים מחייב למשא ומתן. אבל אין ספק שזו הייתה מסיכה. כי אין תהליך לפתרון של שתי מדינות ללא הקפאת ההתנחלויות ונכונות להסכים לקווי 67' ולחילופי שטחים הדדיים, כבסיס לשיחות. הפלסטינים ומדינות ערב לא יסכימו עוד להיכנס למשא ומתן לשם משא ומתן בלבד.
