לפי ידיעות שפורסמו בסוף השבוע, הדרישה שהפלסטינים יכירו בישראל כמדינת הלאום של העם היהודי היא אחת מאבני הנגף הגדולות בדרכו של מזכיר המדינה ג'ון קרי להסכם עקרונות. בתום פגישה שקיים מחמוד עבאס עם נשיא צרפת פרנסואה הולנד בארמון האליזה, בכיר בפמלייתו של המנהיג הפלסטיני אמר לסוכנות הידיעות הצרפתית כי הפלסטינים דחו את הצעתו של קרי בנוגע לסוגיית ההכרה ההדדית בשתי מדינות לשני עמים.

אם בסופו של דבר לא יימצא מוצא מהתביעה האולטימטיבית הזאת של ראש הממשלה בנימין נתניהו, המשא ומתן יסתיים במה שעשוי להיות אחד האבסורדים הגדולים בהיסטוריה: בגלל סירובם של הפלסטינים להכיר בישראל כמדינת הלאום של העם היהודי, ישראל צפויה לאבד את זהותה היהודית. הרי גם לדברי נתניהו עצמו, בנאום בר אילן ובהזדמנויות אחרות, פתרון שתי המדינות הוא תנאי הכרחי לשמירת אופייה היהודי והדמוקרטי של ישראל. מכאן יוצא, אפוא, שישראל מפקידה את האינטרס החיוני הזה בידי היריב.

הייתכן שישראל מוכנה להכיר במדינה פלסטינית כמדינת הלאום של העם הפלסטיני, מקשים דוברים ישראלים רשמיים ופרשנים בכירים, בהם גם העיתונאי ארי שביט, ואילו הפלסטינים ממאנים להכיר בישראל כמדינת הלאום של העם היהודי? חלקם אף מציעים כי בתגובה להתכחשותה של התנועה הלאומית הפלסטינית לזיקה היהודית לארץ ישראל, ישראל תתכחש לזיקה של העם הפלסטיני למה שנחשב בעיניו לחבלי מולדת.

בציבור הישראלי יש מי שמוכנים לוותר על ריבונות ישראלית בחברון, בשכם ואפילו באגן הקדוש בירושלים. הם מחזיקים בעמדה זו מבלי להתכחש למורשת ולזיקה ההיסטורית של בני העם היהודי לחברון, עירו של אברהם אבינו, לשכם שבשדותיה רעה יוסף את הצאן, וליד אבשלום שלמרגלות חומות העיר העתיקה בירושלים. באותה מידה אין לדרוש מהפלסטינים כי במסגרת הפשרה הטריטוריאלית יכריזו כי יפו, נצרת ושכונת טלביה בירושלים הן מחוזות בלעדיים של העם היהודי ויתכחשו בכך למורשת ולהיסטוריה שלהם.