השבוע הראשון של חודש פברואר [2016] ייזכר כנקודת ציון שבה הצטרפו כוחות חדשים, מתוחכמים ומסוכנים יותר, לאינתיפאדה. שלושה מחבלים: אחמד זכארנה, מוחמד כמיל ואחמד אבו אל-רוב, ממחנה הפליטים קבטיה סמוך לג'נין, שביצעו פיגוע בשער שכם בירושלים [3 בפברואר], הצליחו לטשטש את פרופיל המפגעים ששורטט במערכת הביטחון מאז תחילת האינתיפאדה. זאת, ימים אחדים לאחר שלמעגל המחבלים נוסף איש מנגנוני הביטחון הפלסטיניים, אמג'ד סוכרי, שביצע פיגוע ירי סמוך לרמאללה [31 בינואר]. גם הוא אינו הולם את פרופיל המפגע המוכר.

עכשיו כבר לא מדובר רק במחבלים צעירים שספגו מסרים מסיתים בטלוויזיה הפלסטינית או ברשתות החברתיות ויצאו באופן ספונטני לבצע פיגוע דקירה. הרושם הוא שחוליית הצעירים מקבטיה תכננה פיגוע רב נפגעים. השלושה הגיעו לירושלים חמושים ברובים, מטעני חבלה מאולתרים וסכינים. הם עוררו את חשדם של שוטרי מג"ב, וכאשר שתי שוטרות ביקשו מהם להזדהות – הן הותקפו. בחילופי האש נהרגה שוטרת משמר הגבול הדר כהן, שהספיקה לירות לעבר אחד המחבלים ולהורגו לפני שהתמוטטה. חברתה נפצעה באורח קשה.

במהלך ביקורו בבית החולים "הדסה", אמר מפכ"ל המשטרה רוני אלשיך: "מחבלים שמגיעים עם שלושה כלי נשק, עם סכינים ועם מטעני חבלה לא מחפשים לפגוע בכמה שוטרי מג"ב. אנחנו עוד לא יודעים מה היה יעד הפיגוע – האם ברכבת, האם ברחוב הגיא, האם באוטובוס – (אבל) אנחנו יודעים שנמנע פיגוע המוני".

כיצד הצליחו השלושה לעבור את כל מחסומי צה"ל עם כלי נשק, תחמושת, מטענים מאולתרים וסכינים? את זאת צה"ל בוודאי בודק. נדמה ששלושת המחבלים לא היו יכולים להגיע מקבטיה לירושלים אלמלא צה"ל היה מתלבט בסוגיה – האם זהו גל טרור חולף או אינתיפאדה לכל דבר. זהו המחיר כנראה שמשלמת ישראל על מדיניות האיפוק אותה מוביל הרמטכ"ל גדי אייזנקוט כדי לשמור על הרשות הפלסטינית מפני קריסה.