משטרת ישראל, שמעולם לא נהנתה מיחסי ציבור טובים או אהדת הקהל, עוברת בחודשים האחרונים תהליך נדיר וחסר תקדים של התפרקות פומבית. בשנה וחצי האחרונות [מאז 2013] נאלצו לפרוש שבעה מתוך 16 הניצבים (ניצב היא דרגה המקבילה לאלוף בצה"ל או גנרל בצבאות מערביים) המרכיבים את סגל הפיקוד הבכיר של המשטרה. ארבעה מתוך השבעה פרשו או פוטרו בעקבות חשדות לסוגים שונים של הטרדה מינית נגד שוטרות ששירתו בכפיפות להם. לרשימה הזו צריך להוסיף ניצב נוסף שהיה אמור להתמנות למפכ"ל המשטרה לפני כארבע שנים [2011], אך המינוי בוטל ברגע האחרון והניצב אולץ לפרוש לאחר שהסתבך אף הוא בחשד להטרדה מינית (שהומרה לבסוף ב"התנהגות שאינה הולמת").
דבר כזה עוד לא היה בישראל, ספק אם קרה איפשהו בעולם המערבי בעידן המודרני: תארו לעצמכם קרוב למחצית מהמטכ"ל של צבא ארה"ב, או מסגל הפיקוד הבכיר של משטרת ניו יורק, שנתפסים בקלקלתם ונפלטים בפרק זמן קצר כל כך. נכון לרגע זה, צמרת המשטרה בישראל לא קיימת ולא מתפקדת, ומעמדה של המשטרה בציבור הישראלי בשפל המדרגה של כל הזמנים. השבוע, כשהתפוצצה פרשת "הניצב השביעי" [4 בפברואר], כבש הנושא בסערה את סדר היום הישראלי וגבר אפילו על הבחירות ועל המתיחות בצפון. מדינה בלי משטרה.
