דילוג לתוכן העיקרי

האירועים בירושלים מסכנים את הסכם השלום עם ירדן

השבוע החליטה ירדן להחזיר להתייעצויות את השגריר שלה בתל-אביב ובמקביל הודיעה שתדון מחדש בסעיפים בחוזה השלום עם ישראל. בתרגום לעברית, וגם לערבית, מדובר בסכנה לקיומו של ההסכם הזה.

An Israeli solider points his weapon toward Palestinian protesters during clashes following an anti-Israel demonstration over the recent entry restrictions to the al-Aqsa mosque, at Qalandia checkpoint near the West Bank city of Ramallah November 2, 2014. A far-right politician who wants Jews to be allowed to pray at Jerusalem's al-Aqsa compound visited the site on Sunday, defying Prime Minister Benjamin Netanyahu's calls for restraint after clashes this week between Israeli police and Palestinians. Sunday

אירועי השבוע השתיקו גם את הספקנים האחרונים שהמשיכו לטעון שבירושלים יש הפרות סדר נקודתיות שאינן בבחינת אירוע חריג. הוויכוח תם. כמעט כולם מבינים שבירושלים קורה משהו. אפשר לכנות אותו אינתיפאדה שלישית, למרות שהוא אינו דומה בתכונותיו, בהתנהגותו ובהתקדמותו לשתי האינתיפאדות שקדמו לו. צריך לזכור כי גם שתי האינתיפאדות הראשונות היו שונות לחלוטין זו מזו. הראשונה הייתה התקוממות עממית המונית, כלי הנשק המרכזי שלה היו אבנים, צמיגים ו"רוגטקות" מאולתרות, לפעמים גם סכינים. השנייה הייתה הסתערות תופת רצחנית של עשרות ומאות מחבלים מתאבדים על אזרחים תמימים, עד שנגדעה בזכות מבצע "חומת מגן" [2002]. אין שום מניעה שהאינתיפאדה השלישית, אם אכן אנו מצויים בתחילתה, תמציא את עצמה מחדש. המאפיינים שלה, עד עכשיו, הם השימוש בזיקוקים נגד כוחות ביטחון והפיגועים המוטוריים, פיגועי הדריסה באמצעות כלי רכב משתולל.

האש שבוערת במזרח ירושלים אינה מתכוונת לדעוך בזמן הקרוב. ענני העשן מיתמרים ונראים למרחוק. האירוע הזה עלול לצאת משליטה ולהקרין על שאר החזיתות החמות של האזור, מסיני דרך לבנון, סוריה, עירק ואפילו אפגניסטן. החשש הגדול הוא מפריצתה של מלחמת דת. לא עוד סכסוך טריטוריאלי או לאומי, או משולב. עכשיו זה האסלאם (הקיצוני) נגד היהודים (הקיצוניים). למרות שבשני הצדדים מדובר במתי מעט, בעוד הרוב הדומם רוצה שקט, הרי שהקיצונים המעטים הללו משתלטים על סדר היום וסוחפים איתם את הציבור כולו.

כפי שנכתב כאן כמה וכמה פעמים, שורש הרע נשתל, נבט וצמח בהר-הבית. המקום הקדוש הנפיץ ביותר בעולם כולו. היו תנאים מסייעים ונסיבות מעודדות, כמו חטיפתם ורציחתם של שלושת הנערים היהודיים בגוש עציון בקיץ האחרון [12 ביוני], הייתה רציחתו [2 ביולי], בפעולת תגמול, של הנער הערבי מוחמד אבו-חדייר, אחר-כך פרץ "צוק איתן". כל האירועים הללו היו יכולים להיבלם ולהישאר נקודתיים, טקטיים, חולפים, אלמלא הוכנס למשוואה הזו גם הר הבית.

ביום רביעי השבוע [5 בנובמבר] התרחש פיגוע דריסה נוסף בירושלים. גם הפעם, נהג ערבי תושב מזרח העיר, עיוור משנאה ושטוף מוח מהסתה, השתולל במכונית המסחרית שלו, דרס עוברי אורח והולכי רגל, הרג קצין דרוזי במשמר הגבול, אחר-כך יצא ממכוניתו והמשיך להשתולל רגלית עם מוט ברזל, עד שנורה ונהרג. בין לבין נמשכות הפרות הסדר השיטתיות בשכונות הפלסטיניות של מזרח ירושלים. בקבוקי תבערה, זיקוקים, אבנים, הצתות ופרעות. בתוככי הר הבית, בעומקו של המסגד הקדוש למוסלמים, מצטופפים מאות צעירים שמינו את עצמם ל"שומרי האסלאם" ומתכננים, מדי לילה, את המהומות ביום שלמחרת. משטרת ישראל הזרימה אלפי שוטרים ואנשי משמר הגבול לתוך ירושלים תוך אמונה שהפעלת כוח ונוכחות תחזיר את הסדר אל כנו. זה לא קרה. אתמול הודו מקורות במשטרה שרק כוח לא יוכל להרגיע את המצב. נדרש פתרון מסוג אחר.

SUBSCRIBER EXCLUSIVE

Continue reading this exclusive analysis

Original reporting and analysis unavailable elsewhere. Subscribe to AL-MONITOR to read this story and access everything we publish