אירועי השבוע השתיקו גם את הספקנים האחרונים שהמשיכו לטעון שבירושלים יש הפרות סדר נקודתיות שאינן בבחינת אירוע חריג. הוויכוח תם. כמעט כולם מבינים שבירושלים קורה משהו. אפשר לכנות אותו אינתיפאדה שלישית, למרות שהוא אינו דומה בתכונותיו, בהתנהגותו ובהתקדמותו לשתי האינתיפאדות שקדמו לו. צריך לזכור כי גם שתי האינתיפאדות הראשונות היו שונות לחלוטין זו מזו. הראשונה הייתה התקוממות עממית המונית, כלי הנשק המרכזי שלה היו אבנים, צמיגים ו"רוגטקות" מאולתרות, לפעמים גם סכינים. השנייה הייתה הסתערות תופת רצחנית של עשרות ומאות מחבלים מתאבדים על אזרחים תמימים, עד שנגדעה בזכות מבצע "חומת מגן" [2002]. אין שום מניעה שהאינתיפאדה השלישית, אם אכן אנו מצויים בתחילתה, תמציא את עצמה מחדש. המאפיינים שלה, עד עכשיו, הם השימוש בזיקוקים נגד כוחות ביטחון והפיגועים המוטוריים, פיגועי הדריסה באמצעות כלי רכב משתולל.
האש שבוערת במזרח ירושלים אינה מתכוונת לדעוך בזמן הקרוב. ענני העשן מיתמרים ונראים למרחוק. האירוע הזה עלול לצאת משליטה ולהקרין על שאר החזיתות החמות של האזור, מסיני דרך לבנון, סוריה, עירק ואפילו אפגניסטן. החשש הגדול הוא מפריצתה של מלחמת דת. לא עוד סכסוך טריטוריאלי או לאומי, או משולב. עכשיו זה האסלאם (הקיצוני) נגד היהודים (הקיצוניים). למרות שבשני הצדדים מדובר במתי מעט, בעוד הרוב הדומם רוצה שקט, הרי שהקיצונים המעטים הללו משתלטים על סדר היום וסוחפים איתם את הציבור כולו.
