דבר גדול נפל בסוף השבוע האחרון בישראל: ראש הממשלה בנימין נתניהו פרסם [1 בנובמבר] הודעה מיוחדת שבה הוא קורא לכל חברי הכנסת "לפעול להרגעת הרוחות סביב נושא הר הבית ולגלות אחריות ואיפוק". בהודעה נאמר גם שנתניהו שוחח עם יו"ר הכנסת וביקש ממנו "לפעול בנושא" מול חברי הכנסת. אכן, זהו מהלך חשוב מאין כמוהו בימים שאחרי ניסיון ההתנקשות בפעיל הר הבית, יהודה גליק, בירושלים. טוב שראש הממשלה מבקש לרסן פוליטיקאים שמשתמשים בהר הבית בדרך לעוד כותרת בעיתון ולעוד חבר מרכז ליכוד מרוצה, על גבם של תושבי ירושלים הבוערת. חבל שנתניהו נדרש לענין רק אחרי שמחבל פלסטיני ירה ביהודי, ונתן את האות לגל חדש של שנאה והסתה. עד מועד כתיבת שורות אלו לא נודע שנתניהו "פעל בנושא" מול חבר ממשלתו, אורי אריאל, אשר התחייב בפומבי כי הסטטוס קוו בהר הבית ישתנה.
מעניין איך התנהלה השיחה בין יו"ר הכנסת יולי אדלשטיין לחברו לסיעת הליכוד, משה פייגלין, המתפלל הסדרתי בהר הבית. מה אמר אדלשטיין ליו"ר הקואליציה, יריב לוין, שהסביר לא מזמן כי כשיהודים התפללו לשיבת ציון, הם כנראה לא חלמו לשוב לבניין הכנסת או למשרד ראש הממשלה - אלא להר הבית? איך התנהלה השיחה עם יו"ר ועדת החוץ והביטחון, זאב אלקין, שקבע לפני שנתיים כי בלי הר הבית "חירותנו הלאומית איננה מלאה". והאם אדלשטיין הפציר בסגנית השר ציפי חוטובלי לחזור בה מהרעיון שלה להקים את בית המקדש על הר הבית, "כסמל לריבונות המתחדשת של עם ישראל בארצו".