תחילתה של האינתיפאדה השלישית

שני כוחות סותרים פועלים כעת במקביל בחזית הישראלית-פלסטינית. מצד אחד ג'ון קרי, שר החוץ האמריקאי, שממשיך ללא לאות להתרוצץ בין הצדדים, מנסה לרבע את המעגל ולייצר הסכם מסגרת. מצד שני, המטורפים משני הצדדים שמנסים להבעיר את השטח.

מה יבוא קודם, שלום או אינתיפאדה שלישית? לדעתי, לאינתיפאדה שלישית סיכוי טוב יותר. בשביל שלום, צריך מנהיג ישראלי עם מרכיבי אישיות של שארל דה-גול ונלסון מנדלה, ומנהיג פלסטיני בסדר גודל של דוד בן גוריון. שניהם צריכים לקבל החלטות איומות מבחינתם. צריך להתגבר על תסבוכת פוליטית, על שנאת דמים, על היסטוריה ממוקשת ועל סביבה עוינת. למרבה הצער, אף אחד משני המנהיגים הקיימים כרגע, לא מזכיר את התכונות הנדרשות. בשביל אינתיפאדה שלישית לא צריך הרבה. קומץ מטורפים פה, המון זועם שם, ניצוץ קטן שיעוף ברגע הנכון על חבית אבק השריפה הנכונה, ובום. יש לנו אינתיפאדה.

זה כמעט קרה השבוע. פעילות אכיפה של השלטונות הישראלים, שבאו ביום שלישי (7 בינואר) לעקור שתילים שניטעו על ידי מתנחלים ישראלים ליד ההתנחלות שילה, עוררה את זעמם של אנשי "נוער הגבעות". הם החליטו לצאת לפעולת מחאה. כ-16 מהם התארגנו והחלו לצעוד מהמאחז "אש קודש" לכיוון הכפרים הערבים בסביבה. על פי אחת הגרסאות, הם חדרו לכפר הפלסטיני קוסרא על מנת לבצע בו פעילות "תג מחיר".

בקוסרא החלו העניינים להסתבך. המתנחלים הפכו מתוקפים למותקפים, ועד מהרה התרכז סביבם המון ערבי זועם. הם הוכו, נחבטו באבנים גדולות, הושפלו, הוכנסו למבנה מבודד והוחזקו שם, כשמסביב מאות ערבים דורשים לבצע בהם שפטים. כמה מנכבדי הכפר הצליחו, בקושי, למנוע שחיטה המונית, עד שהגיעו כוחות צה"ל, חילצו את המתנחלים והרגיעו את המהומה.