לו היה שמעון פרס שומע את ההספד המכונן שנשא על קברו נשיא ארה"ב ברק אובמה [30 בספטמבר], היה מתמוגג. הנשיא בזבז 25 שעות רצופות, רובן המכריע בטיסה, תוך ביטול לוח הזמנים שלו ביום שישי, כדי להגיע ללווייתו של פרס, שם אמר: "הוא היה מנהיג שדיבר מתוך עומק וידע... הוא לא פעל לפי סקרים למרות שזה מנוגד לדעת הקהל ". דבריו אלה של הנשיא כוונו אל ראש הממשלה בנימין נתניהו, שישב בשורה הראשונה, לידו. פרס לא היה יכול לנסח אותם טוב יותר.
בשנה האחרונה [2016] הלך ושקע פרס, האופטימיסט הנצחי, בדכדוך קשה. הוא הבין שחלום השלום, אליו חתר שנות דור, הולך ונקבר קבורת חמור. ביום שישי, ה-11 בדצמבר 2015, בשיחה עם אל-מוניטור שהתקיימה בביתו הפרטי של פרס בתל אביב, שרטט המנהיג הישיש את תכנית השלום האחרונה שלו. כמה דקות קודם, הוא התקשר לג'ון קרי לאחל לו יום הולדת שמח. קרי נשא, כמה ימים קודם, נאום תוכחה ואזהרה קשה במיוחד נגד מדיניות ישראל בשטחים.
