"הוא עוד לא יודע את זה...אבל במידה רבה הוא כבר לא מתפקד כאדם החזק עלי אדמות אלא כעובד מן המניין במטה של קלינטון". הציטוט הזה – הלקוח מדבריו של השר צחי הנגבי [22 בספטמבר], שהסביר בראיון לגלי צה"ל מדוע לנשיא ארה"ב ברק אובמה אין יותר חשיבות בסכסוך הישראלי-פלסטיני – מבטא את העניין המוגבל שעוררה פגישת בנימין נתניהו ואובמה ביום רביעי בניו יורק [21 בספטמבר] בתקשורת הישראלית ובמערכת הפוליטית.

הנגבי, שהתראיין בבוקר שאחרי הפגישה, נשמע כמעט משועמם כשנדרש להתייחס לאפשרות שאובמה ינסה לכפות על ישראל בשלושת החודשים שנותרו לכהונתו מתווה לפתרון הסכסוך הישראלי-פלסטיני. הנגבי טען בנימה משועשעת, כי אם טראמפ ייבחר הוא ודאי יגחך או יתעלם מתכנית אובמה, ולגבי קלינטון העריך ש"לא בטוח שיהיה לה עניין לאמץ את חזון אובמה".

זה לא שהנגבי מזלזל בתרומתו של אובמה לביטחון ישראל. להיפך. כיו"ר ועדת החוץ והביטחון לשעבר הוא יודע לומר שבתקופת אובמה [מאז ינואר 2009] ארה"ב עמדה לצדה של ישראל ב"כל כך הרבה נושאים ונתנה סיוע בכל כך הרבה דברים שהציבור לא יודע עליהם", אבל בכל הנוגע לסכסוך הישראלי-פלסטיני הוא טוען ש"אין שום משמעות למה שאובמה יעשה או לא יעשה".

במונחי עולם הפרשנות הפוליטית, התבטאויות מסוג כזה שמורות למי שנחשב ל"ברווז צולע". ואכן זה הבון-טון במערכת הפוליטית הישראלית לגבי האפשרות שאובמה ינסה לכפות מהלך מדיני ולהעמיד את ישראל במבחן. לכן, הדאגה אותה הביע אובמה בתחילת הפגישה מהמשך הבנייה בהתנחלויות, לא גרמה לפוליטיקאים מימין ולראשי המתנחלים להסתער על התקשורת בתגובות מתלהמות כפי שהיה בעבר. גם הם מבינים ש"הסכנה חלפה".