ועידת האקלים בפריז [נובמבר-דצמבר 2015] הייתה אירוע דרמטי: המשתתפים הסכימו להגביל את ההתחממות הגלובלית לשתי מעלות צלזיוס והגעה לרמת פליטה אפסית של גזי חממה עד 2100. אמנם, אלו מספרים שונים מהתכנון המקורי – להגביל את ההתחממות למעלה וחצי בלבד ולהגיע לפליטה אפסית עד 2050; ובכל זאת, הסכם עולמי שכזה לבלימת התחממות כדור הארץ הינו בגדר ציון דרך היסטורי.
אפילו ראש הממשלה בנימין נתניהו השתתף בוועידה (אם כי ענייני האקלים כנראה לא היו הסיבה לכך), אבל בתקשורת הישראלית, שעסוקה בפיגועים, במעשי שחיתות ובשאר ענייני היום הדחופים, כמעט שלא התייחסו לדיוני הוועידה הזו. סוגיות סביבתיות ככלל אינן זוכות לסיקור תקשורתי משמעותי בישראל.
ב-2009, אחרי ועידת האקלים בקופנהגן, הצהירה ישראל על כוונתה להפחית את פליטת גזי החממה ב-20% עד שנת 2020, ובהתאם לכך אישרה הממשלה תוכנית לאומית להפחתת פליטת גזי חממה בתקצוב של 2.2 מיליארד שקל [נובמבר 2010]. התוכנית הזו הוקפאה בשנה שעברה [2015] ללא הד תקשורתי.
גם התוכנית הממשלתית החדשה שאושרה לקראת ועידת האקלים האחרונה בפריז התקבלה בחוסר עניין תקשורתי, אף שתהיה לה השפעה דרמטית על חיי כולנו: צמצום צריכת החשמל ב-17% עד 2030, למשל, וצמצום השימוש בכלי רכב פרטיים ב-20% עד אותה שנה.
AL-MONITOR All-Access gives you unlimited access to all our journalism, the full Daily Briefing, exclusive interviews, premium newsletters, and live events — for less than $2/week.