אבו מאזן, הזדמנות שהוחמצה

אנו מתקרבים כנראה לסוף עידן הנשיא אבו מאזן - וגם לסוף עידן הנהגת אש''ף שיצאה מתוניס, זו של יאסר ערפאת וחסידיו. נדמה שכעת צפויה תקופה של חוסר בהירות ושל כאוס בטרם יתבסס משטר חדש ברשות הפלסטינית, ובטרם תתחוור המציאות החדשה.

עדיין לא ברור מתי (אם בכלל) אבו מאזן מתכוון להתפטר. אחד מאנשי סודו הקרובים ביותר סיפר לאל-מוניטור בעילום שם, לפני הנאום שנשא ב-30 בספטמבר בעצרת הכללית של האו"ם, שאבו מאזן נואש מהאפשרות של הקמת מדינה פלסטינית בדרכי שלום: "אבו מאזן מתנגד לאלימות, ומאמין באמת ובתמים בדיפלומטיה הפלסטינית. מצד שני, הוא גם נואש לחלוטין מחוסר הנכונות של ישראל לשים קץ לכיבוש, ומחוסר נכונותו של אובמה להתערב אצל נתניהו. הוא סבור שישראל מעולם לא התכוונה ליישם את הסכמי אוסלו. הוא שוחח איתנו על רצונו להתפטר לפני הבחירות הקרובות, שאותן ירצה לקיים כבר בעתיד הקרוב, ואולי אף להכריז על הגדה המערבית כולה ועל מזרח ירושלים כעל מדינה בכיבוש. על כל פנים, שיתוף הפעולה הביטחוני עם ישראל יהיה תלוי ביישומם המלא של הסכמי אוסלו בידי ישראל, כולל ציר זמן ברור לכינונה של מדינה".

אבו מאזן יהיה כנראה המנהיג הפלסטיני שכמו משה, נאלץ לראות מרחוק את הארץ המובטחת, אך לא זכה להגיע אליה. אחרי שיתפטר, רבים יתגעגעו אליו - גם בקרב מתנגדיו החריפים בישראל, בפלסטין ובעולם כולו.

אבו מאזן הוא אדם מתון במלוא מובן המילה. ביחד עם ראש צוות המשא ומתן של אש"ף, אבו עלא (אחמד קריע), הוא היה המוח מאחורי הסכמי אוסלו. שניהם עשו רבות כדי לשכנע את יאסר ערפאת לבחור בערוץ הדיפלומטי. אבו מאזן האמין עוד מאמצע שנות ה-80 בצורך להידבר עם ישראל ולהכיר בקיומה. בזמן תהליך אוסלו, הוא היה משוכנע שיש צורך בהדרגתיות משני הצדדים כדי להשיג הסכם קבע, כפי שהתוו ההסכמים מ-1995. למעשה, הוא זה שהשיק את סבב  השיחות הראשון על הסכם הקבע, בתחילת מאי 1996 בטאבה.