בישראל נשמו לרווחה אחרי ששמעו את נאומו של יו"ר הרשות הפלסטינית אבו מאזן [30 בספטמבר]. כמעט שום דבר לא נותר מהציפיות שנבנו בחודשים האחרונים סביב הנאום הזה, שאמור היה להיות מכונן והתגלה בעיקר כמבלבל. אבו מאזן לא פרש, לא ביטל את הסכמי אוסלו באופן מפורש והפצצה שהבטיח להטיל הוטלה, אך לא התפוצצה כי הותקן בה מנגנון השהיה. נאום שאמור היה להיות דילוג היסטורי, הפך לצעד קטן. הבעיה היא, שזהו צעד קטן נוסף לכיוון התהום. כשישראל והפלסטינים יפלו לתהום הזו, הם ייזכרו בנאום הייאוש הזה מעצרת האו"ם ב-2015, ותישאל שוב השאלה: איך לא ראינו את הכתובת על הקיר?
זה, בעצם, מה שאבו מאזן עשה מול מליאה חצי ריקה של האו"ם ביום רביעי השבוע. כתב כתובת גדולה על הקיר. הבעיה שלו היא שרק מעטים קראו אותה, ומעטים עוד יותר התרשמו ממנה.
לכאורה, ההכרזה של אבו מאזן כי הרשות הפלסטינית תפסיק לכבד את ההסכמים עליהם היא חתומה עם ישראל, היא רעידת אדמה. העניין הוא, שזו רעידת אדמה על תנאי. איש אינו יודע איך זה יקרה, מתי זה יקרה, מה בדיוק יקרה, אם בכלל. אחת האפשרויות היא שהנאום הזה יישאר תלוי בחלל כמה ימים עד שיתפוגג מעצמו, כמו קודמיו. אפשרות אחרת היא שבעקבותיו יגיעו מעשים בשטח.
על פי ניתוחים בישראל, הסימן המשמעותי ביותר לכך שמדובר בהצהרה ריקה שלא תוביל למעשים הוא היעדרו של תאריך יעד, דד-ליין כלשהו או אולטימטום מפורש. מתי תפסיק הרשות לכבד את ההסכמים? באיזה תנאים? איזה הסכמים? אבו מאזן השאיר את כל הדברים הללו מעורפלים ועמומים. "כל עוד הוא לא הצהיר, למשל, על ביטול החלוקה של הגדה המערבית לאזורים איי, בי ו-סי, ולא נתן תאריך לפירוק הרשות הפלסטינית, לא ניתן להתייחס לאיום הזה כמשהו רציני", אמר לאל-מוניטור גורם ישראלי הבקי ביחסים בין ישראל לרשות וביישום ההסכמים ביניהן, "אסור לשכוח שחלק מההסכמים המיושמים כיום מאפשר לפלסטינים לקבל את כספי המסים המגיעים לה מישראל. מדובר בסכומים גדולים, לא נראה לי שהרשות תרצה לוותר עליהם", אמר.
AL-MONITOR All-Access gives you unlimited access to all our journalism, the full Daily Briefing, exclusive interviews, premium newsletters, and live events — for less than $2/week.
