נדיה ארדיטי, אשה יהודיה שנולדה באיסטנבול, היא בין הפסלים הבולטים בטורקיה. הפסלים שלה – המציגים דמויות נשיות בעלות קימורים רכים, המשקפות מסעות רגשיים רבי עוצמה, וציפורים, המסמלות בעבורה את החופש – נעשו לתו איכות אמיתי בפיסול הטורקי. יצירתה מוצגת בעולם כולו, כולל עבודות הכלולות בתצוגות קבע בארצות הברית ובבריטניה. את חייה של ארדיטי עיצבו הגירה מסיבות פוליטיות, מחלה קשה, ההתנגדות שלה לתרבות הצריכה, האופן שבו היא רואה נשים ואמונתה בסולידריות.
לפני כמה שנים השתקעה ארדיטי בכפר האגאי קוזלו, בחיפוש אחר שלווה באותו אזור שבו החל לפני מאה שנה סיפור ההגירה של משפחתה. אמה, שנולדה באי האגאי כרתים, עברה לטורקיה ב-1913 לאחר שהאי נעשה חלק משטחה של יוון. היא התחתנה באיסטנבול עם יהודי איטלקי, ושם ילדה את נדיה ב-1948. 'אירועי 7-6 בספטמבר' 1955 – פרעות שפרצו באיסטנבול נגד האוכלוסייה הלא-מוסלמית – אילצו את המשפחה לעזוב את טורקיה ולהשתקע בשוויצריה. נדיה היתה אז רק בת שבע. היא עתידה היתה לחזור הביתה ב-1979, לאחר נישואיה. אבל אמה, שמתה לפני שנתיים בגיל 104, לא חזרה מעולם.
