פיגוע אחד עם נפגעים באשקלון ערב הבחירות לכנסת ה-23, שיתקיימו בעוד פחות משלושה שבועות, עשוי לקבוע איזו ממשלה תקום בישראל. תמונה של הרוג אחד בעוטף עזה שווה יותר מאלפי מילות שבח שראש הממשלה בנימין נתניהו שפך על עצמו מאז פרסום "תכנית המאה". אזעקת "צבע אדום" באשדוד תשאיר בבית יותר מצביעי ליכוד מאלה שהתפעלו ממבצע מוסקבה להחזרתה הביתה של "אסירת ציון" נעמה יששכר. אכן, לא רק חיים ומוות של ישראלים נתונים עתה בידי משגרי הרקטות ובלוני הנפץ; לחמאס והג'יהאד האסלאמי יש השפעה מכרעת על הרכבה של הממשלה הבאה בישראל.
בשני עברי המתרס הפוליטי למדו להכיר את רגישותם של אזרחי ישראל לפיגועי טרור קטלניים. שמעון פרס ייחס את ההפסד של מפלגת העבודה בראשותו בבחירות לכנסת ה-12 לפיגוע בפאתי יריחו, שארע יומיים לפני כן [30 באוקטובר 1988] ובו נשרפו למוות אם ושלושת ילדיה. רבים בליכוד היו משוכנעים שהמחבל שדקר למוות נערה בת 15 בבת ים, חודש לפני הבחירות [24 במאי 1992], החזיר למפלגת העבודה את השלטון. חמאס תרם באמצעות פיגועי ההתאבדות לתבוסתה של העבודה ולניצחונו של בנימין נתניהו בבחירות 1996 יותר מכל גורם אחר.
