כשרשימה גדולה כמו כחול לבן משנה את הקו האסטרטגי שלה שבועיים לפני הבחירות, מסתתרת מאחורי צעד שכזה דרמה גדולה במונחים של קמפיין. זה מה שקרה בימים האחרונים בסביבת היועצים הקרובים של יו"ר הרשימה בני גנץ, כאשר התקבלה ההחלטה לסובב את ההגה ב-180 מעלות ולזנוח את החיזור אחר המפלגות החרדיות. בכך גנץ יישר קו עם הקמפיין האפקטיבי של יו"ר ישראל ביתנו אביגדור ליברמן נגד כפייה וסחטנות חרדית, בניסיון לעצור את נטישת הבוחרים אליו.
במונחים של קמפיין קוראים למצב שבו שרויה כחול לבן "דימום". כחול לבן מדממת מנדטים כבר שבועות ארוכים, בעיקר לליברמן; בשוליים גם למחנה הדמוקרטי, לעבודה-גשר ואפילו לרשימה המשותפת. בניגוד לליכוד, שם לפי הסקרים רמת הוודאות בהצבעה היא גבוהה (בקרב תומכי הליכוד אין הרבה מתלבטים), האלקטורט של כחול לבן נוטה להיות יותר מהוסס ונתון להשפעות. ההערכה בכחול לבן היא שאם גנץ לא היה נוקט במהלך כזה, זליגת המנדטים החוצה הייתה נמשכת.
