באמצע אוגוסט החם והלח של 2005 התחולל אירוע דרמטי מכונן שהדגים לפוליטיקאים, מדינאים, אנשי צבא וכלל הציבור הישראלי עד כמה כואב וקשה הוא תהליך ההיפרדות מהפלסטינים הכרוך בפינוי יישובים ישראלים. 21 יישובים בחבל גוש קטיף פינתה הממשלה במסגרת תכנית ההתנתקות החד-צדדית מרצועת עזה (ועוד ארבעה בצפון השומרון), ונדמה כי התמונות משם חרוטות עמוק בתודעה הישראלית: חולצות כתומות, שלטי מחאה בסגנון "יהודי לא מפנה יהודי", בכי, צעקות והריסות דוממות של בתים פרטיים, מבני ציבור ובתי כנסת.