ישראל פולס

האם ההתנצלות של אהוד ברק תציל אותו מאימת אחוז החסימה?

p
המחבר
בקצרה
התנצלותו של אהוד ברק בפני ערביי ישראל על אירועי אוקטובר 2000 נועדה למנוע אובדן קריטי של מנדטים שעלול לאפשר לנתניהו לשרוד ופותחת את הדרך לאיחוד עם מרצ ואולי אף להקמת מפלגה יהודית-ערבית גדולה.

יותר מעשרים שנה אחרי שהתנצל בפני עדות המזרח על היחס שגילתה כלפיהם מפלגת העבודה בעשורים הראשונים לקיום המדינה [1997], חזר אהוד ברק למקצה נוסף בסדרת ההתנצלויות הפוליטיות שלו. הפעם (השבוע, בראיון לכאן רשת ב', 23 ביולי) הביע ברק את התנצלותו וקיבל אחריות על אירועי אוקטובר 2000, שבהם ירתה משטרת ישראל למוות ב-12 אזרחים ערבים (ובאדם פלסטיני שלא היה אזרח ישראל) במהלך המהומות שפרצו עם עלייתו של אריאל שרון להר הבית. האירועים הללו הם שהובילו לפתיחת האינתיפאדה השנייה.

גם הפעם, מדובר בהתנצלות ערב בחירות, שמטרתה סילוק חסמים וניסיון לקירוב לבבות בין ברק לציבורים החיוניים להבסת בנימין נתניהו. בפעם הקודמת, התנצל ברק בשמו ובשם מפלגת העבודה, שבראשה הוא עמד. הפעם, הוא מתנצל בשמו בלבד. הפעם, לא הוא זה שאמור להדיח את נתניהו. למשימה הזו יש מועמדים אחרים, רמטכ"לים לשעבר כמוהו. הפעם, כל מה שהוא מנסה לעשות זה לאפשר למפלגתו הטריה ("ישראל דמוקרטית") להתאחד עם מרצ על מנת לצלוח את אחוז החסימה ב-17 בספטמבר ולמנוע אובדן קריטי של מנדטים שעלול לאפשר לנתניהו לשרוד. " אני נושא באחריות לכל מה שהתרחש בתקופת כהונתי כראש ממשלה, בהם גם אירועי אוקטובר", אמר ברק השבוע, "אני לא מסיר את עצמי מאחריות, אסור היה שדברים כאלה יקרו".

55 ימים לפני הבחירות, המוגדרות (שוב) כגורליות ביותר לעתיד ישראל, כשבוע ימים לפני סגירת הרשימות (ב-1 באוגוסט), עוברת המפה הפוליטית הישראלית אבולוציה מואצת. בימין ובשמאל מתנהל מרוץ נואש נגד השעון במטרה לאחד כמה שיותר מפלגות קטנות מימין לליכוד ומשמאל לכחול לבן במטרה למנוע את מה שקרה לימין בבחירות האחרונות: הישארותן של מפלגות כאלה מחוץ לכנסת ואובדן קריטי של קולות. הפעם, יודעים בימין ובשמאל, שאירוע דומה בבחירות הקרובות משול לאסון המוני. מי שישאיר שלד של מפלגה אחת מתחת לאחוז החסימה, יאבד, קרוב לוודאי, את סיכויי הניצחון שלו. הפעם, יודעים בימין ובשמאל, לא יהיה מקצה שיפורים. ישראל לא תלך לבחירות בפעם השלישית ברציפות. אם נתניהו לא יביא 61 מנדטים בלי ליברמן, הוא גמר את הקריירה. אם כחול לבן לא תצליח להתייצב בעמדת אלטרנטיבה למפלגת השלטון עם אפשרות ממשית להרכיב ממשלה, גם גנץ יתקרב לסיום תפקידו ההיסטורי.

שלושה שחקני מפתח על המגרש: עמיר פרץ, איילת שקד ואהוד ברק, לא בסדר הזה. פרץ ערק מהחזית ברגע האמת והודיע שאין לו עניין באיחוד עם ברק או מרצ. פרץ התאחד עם אורלי לוי-אבקסיס, שנכשלה בניסיונה להיכנס לכנסת בבחירות באפריל. הוא פוזל ימינה והולך בכל הכוח על קולות ליכודיים ופריפריה. הוא אופטימי, אבל האופטימיות הזו יכולה להביא למחיקתה של מפלגת העבודה מהמפה הפוליטית. כך או אחרת, פרץ התייצב מימין לכחול לבן ונטש את מיקומה ההיסטורי של העבודה משמאל.

שני האחרים, שקד וברק, פועלים במקביל לאיחודים גדולים בימין ובשמאל. שקד מקדימה את ברק באופן ניכר וסיכויי הצלחתה גדולים: היא כבר התייצבה בראש הימין החדש במקום נפתלי בנט, שקיבל את מנהיגותה. עכשיו היא שואפת להתאחד עם רשימת איחוד מפלגות הימין הקיצונית יותר של הרב רפי פרץ ובצלאל סמוטריץ', ודורשת להיות במקום הראשון. הסקרים מחייכים אליה חיוך רחב ומראים שתביא יותר מנדטים מהרב פרץ. למרות שהיא אישה חילונית, רבני מפתח בציונות הדתית כבר התייצבו מאחוריה. נכון לעכשיו, הסיכוי לאיחוד גדול בימין שיכלול את שתי המפלגות הללו פלוס משה פייגלין ואולי גם עוצמה יהודית הקיצונית, הוא גדול. נתניהו מפעיל לחץ כבד לצירופה של "עוצמה" כדי לא לאבד אפילו שבר של מנדט. אינסטינקט החתירה לניצחון של הימין אמור להתגבר על הקשיים ולייצר את האיחוד.

בשמאל, כרגיל, העניינים יגעים. תכנית הקמבק של ברק התנפצה מול הפרסומים על קשריו עם ג'פרי אפשטיין והמשך סירובו לחשוף מה עשה עבור קרן וקסנר האמריקנית, ששילמה לו 2.3 מיליון דולר. ברק הפך לרדיואקטיבי. אף מפלגה לא רוצה לשמוע ממנו. פרץ מתרחק ממנו כמו ממגיפה ובמרצ דרשו ממנו הבהרות לגבי אפשטיין וקרן וקסנר, וביקשו דבר קטן נוסף: שיתנצל בפני ערביי ישראל על אירועי אוקטובר 2000.

את הדרישה הזו השמיע ח"כ מרצ עיסאווי פריג', בעצמו בן למשפחה שכולה מהטבח שבוצע בכפר קאסם ב-1956. ברק, שנאבק על הלגיטימציה שלו, לא היסס. למחרת דרישתו של פריג', השמיע את ההתנצלות המבוקשת. כעת, על פי מקורות במרצ, פתוחה הדרך לאיחוד. עוד לא בטוח שזה יקרה, אבל הסיכויים עלו. איחוד של אהוד ברק ומרצ ישחרר את שני מרכיביו מאימתו של אחוז החסימה. לא בטוח שהוא יעלה את סך המנדטים, בטוח שהוא ימנע אסון.

אבל זה עוד לא הכל: יש במרצ גורמים שמעוניינים להרחיב את היריעה ומדברים על צירופן של שתי מפלגות ערביות לפלטפורמה המאוחדת. מדובר על חד"ש, מפלגתו של איימן עודה, המוביל את הרשימה הערבית המשותפת, ואולי על מפלגות נוספות מהרשימה, למעט בל"ד הלאומנית. הדוחף למהלך כזה הוא ח"כ פריג'. בדמיונו, הוא רואה את המפלגה היהודית-ערבית עליה חלמו פעילי שמאל רבים במהלך השנים קורמת עור וגידים ומהווה פקטור משמעותי בבחירות הקרובות. "כדי שזה יקרה, צריכים לקום מנהיגים אמיתיים בקרב הערבים", אמר פריג' לאל-מוניטור, "אני מקווה שזה יקרה". ספק אם תקוותו זו תתגשם.

מה שנותר לשמאל הוא להתפלל להצלחתו של עמיר פרץ, שהתחפש לדון קישוט והוא מסתער עכשיו על מעוזי הליכוד כנגד כל הסיכויים. גם בשמאל מתחילים החברים להפנים שהגיע הזמן לגנוז את מאבקי האגו, הקטנוניות והטהרנות למען ניצחון. גם בשמאל יודעים שלא תהיה הזדמנות נוספת. אביגדור ליברמן נמצא על הגדר, לא מחויב ימינה ולא שמאלה. אם לא יהיה מהפך עכשיו, כנראה לא יהיה מהפך אף פעם.

 

Continue reading this article by registering at no cost and get unlimited access to:

  • The award-winning Middle East Lobbying - The Influence Game
  • מאמרים בארכיון
  • אירועים מיוחדים
  • The Week in Review
  • ניוזלטר שבועי על פעילות הלובי המזרח תיכוני בוואשינגטון

בן כספית משמש כפרשן של האתר אל-מוניטור, ישראל פולס. הוא עיתונאי בכיר ופרשן פוליטי ומדיני של מספר עיתונים ישראלים, מגיש תוכניות רדיו וטלוויזיה קבועות בנושאים
הקשורים לפוליטיקה ישראלית.

x

The website uses cookies and similar technologies to track browsing behavior for adapting the website to the user, for delivering our services, for market research, and for advertising. Detailed information, including the right to withdraw consent, can be found in our Privacy Policy. To view our Privacy Policy in full, click here. By using our site, you agree to these terms.

Accept