ישראל שחררה השבוע [28 באפריל] שני אסירים סורים, אחד פלילי ואחד ביטחוני, במה שהוגדר בירושלים כ"מחווה הומניטרית" כלפי משטר הנשיא אסד בדמשק. השחרור, שהתקבל בהחלטה של ראש הממשלה בנימין נתניהו מבלי שהביא את הנושא לאישור הקבינט ובחשאיות מוחלטת, גרר ביקורת ציבורית ופוליטית חריפה. נטען שהשחרור הוא החלק השני של עסקה חשאית שכרת נתניהו עם אסד, בתיווכו של הנשיא ולדימיר פוטין: בחלק הראשון, הועברה גופתו של נעדר ישראלי מקרב "סולטן יעקוב" במלחמת לבנון הראשונה לישראל ערב הבחירות, מה שאיפשר לנתניהו לסחוט טונות של יחסי ציבור יקרים ולהצטייר שוב כמדינאי-על. נתניהו הגדיל לעשות ואחרי הגעת גופתו של סמ"ר זכריה באומל ז"ל ארצה, טס למוסקבה והשתתף שם בטקס רב רושם שארגן עבורו פוטין בו הוענקו לו חפציו של החייל הישראלי, שנחשב נעדר ב-37 השנים האחרונות [4 באפריל]. נתניהו התייצב שוב בעמדת מי שמנהיגי המעצמות החזקות בעולם נחלצים לשירותו בכל עת ואף מפענחים עבורו תעלומת חיילים נעדרים בת עשרות שנים.
אלא שעכשיו, טוענים מבקריו של נתניהו, מתברר שהייתה גם מחויבות ישראלית שהוסתרה מהציבור כדי שלא לגרום לנתניהו נזק אלקטורלי טרם בחירות בקרב קהל מצביעיו בימין, שלא מתלהב משחרור אסירים ביטחוניים. נתניהו מכחיש בתוקף את דבר קיומה של העסקה. גם בצה"ל, שהיה מעורב במבצע הישראלי-רוסי שהביא להשבת גופתו של באומל, מכחישים מכל וכל. כך או אחרת, העובדה שנתניהו החליט על שחרור האסירים הסורים כ"מחווה" לאחר הבאת הגופה מבלי ששיתף בהחלטה זו כל גורם שלטוני אחר, מדגימה פעם נוספת את התפוררות המוסדות הממלכתיים וסדרי השלטון התקינים שהיו נהוגים בישראל שנות דור. למרות שהחוק דורש זאת במפורש במקרה של שחרור אסירים, נתניהו לא עדכן את השרים, לא כינס את הקבינט, לא נועץ בפורומים חוקתיים כלשהם. הוא פשוט ביקש אישור חשאי מהיועמ"ש אביחי מנדלבליט ולאחר שהאישור ניתן, החליט וביצע על דעת עצמו. נתניהו הצליח, שוב, להערים על כולם: להציג את הסחורה שקיבל לפני הבחירות, ואילו את המחיר ששילם עליה רק אחריהן.
